מנחם חתן שמעיהו, בעל האכסניה היחידה בקיטוֹב, היה איש-בריתי ולמד עמדי שנה שלמה אחרי נישוּאיו. כבר נשׂוּא היה פעם אחת בעיר אחת סמוּכה לחרסון הבירה; אבל רעיתו, שאהב אותה מאד, מיאנה בו, ויכתוב לה ספר-כריתות, אם גם באונס ושלא ברצון כלל. אחר זה התגורר במתיבתא דרב אחד נודע, למד שם גמרא ופוסקים, עסק גם ב“קידוּש החוֹדש” והיה כרוּך אחרי המשניות עם פּירוש “תפארת ישראל”. וכשהתגלה אז כוכבו של המלבּי“ם, התמכּר גם אליו וילמד חלקים אחדים מספרי התנ”ך עם ביאוריו בטיב הלשון. הוא החל לאהוב את שפת חוזי-יה וירא כי לפרשיות הנביאים הד אחר לגמרי כאשר נלמד אותם בגוּף התנ"ך, מאשר נדע אותם על פי ההפטרוֹת שבספרי החוּמשים. בספר “מכלוֹל” למד גם כן את ראשי חוּקי הדקדוק, אם כי גער בו רבוֹ בגלל הדבר הזה, יען כי אין הלימוד באלה והלימוד בדברי הפוסקים עולים בקנה אחד. בידי מנחם נמצא גם הספר “נחמד ונעים” לדויד גנז, והיה יודע מספּר העתים על פי ספר משנה לו “צמח דוד”. בשנת כך וכך מלך מלך פּלוני וכבש מדינה פלונית ואלמונית. בשנות מאה זו היו גזירות רבות על עם היהודים, ובשנות המאה שאחריה באוּ שוב גזירות רבות וקשות. פּעם התגלה כוכבא דשביט; פּעם באו ימי מבול חדש להטביע חלק רב מנפות האדמה; היו שריפות גדולות, חורבנות, משיחי-שקר קמו אצלנו ואצלם להתעות משפּחות שלמות, והיו שמדות רבים. הוא ידע גם ידע לדבּר על המאורעות שהיו בעשרים לחודש סיון, יום צום האחרון; וגם היה יודע לכנות שמות חכמים מפורסמים ומגלי חוּקים חדשים בטבע. לעתים גם ביאר לי יסודי ההתחלה בחכמת-הנפש וידבר על כוח-המושך וכוח-הדוחה, על רגשות אהבה ואיבה. וכשהלכנו פעם לטיול שעה לפני תפילת מנחה מחוץ לשער העיר, הימים סוף ימי קיץ וגם שמש העולם נוטה לערוב, והתחיל לספר לי מימי הברית שלו עם רעיתו הראשונה ומִדבַר מיצר הנפשות. ראיתי דמעות בעפעפיו והכרתי אף בלבבי אני ראשית ניצני הצער. – את האהבה ידעתי אך מסיפורי הכתובים: מיעקב ומרחל, מדויד וּממיכל, ואף מעט מן התלמוד: מעקיבא בן יוסף ומבּתוֹ של כלבא שבוע… שיר השירים היה עוד בעיני למשל. הקורא לא יאמין, כבר חתן הייתי אז זה שלוש שנים. את הכלה לא ידעתי, אבל שלחו לי לכל ימי חנוּכה ופוּרים מתנות. ומעת לעת גם הזכירני אבי חובתי, להתמיד בלימוּדים ולהיות זוכה בגורלי. הרי כלתי בין עשירים נמנתה, ואני לא בן עשיר הייתי.
פּעם עשוּ לי מעיל עב לימי החורף, והחייט תפר אותו לפי גדלי כדין וכהלכה. ובשׂוּמי אותו עלי כמעט התיהרתי ועלה בי רגש של עוז, אבל דרכי היה להתחכך בכותל והיה לובן הדפנות נדבק בבתי-זרועותי ובשכמי. נכנסתי כך לבית אחד משכנינו הקרובים. ושם בת בכירה ונאה, הכרתי אותה זה ימים רבים, ותרא אותי מלוכלך, ותקם ותקח מברשת של שׂער ותחל לנקות את הסיד מעל בגדי ותצהיל אלי גם פּנים, וכמו קילוח של רגשות חדשים השתפּך בקרבי. נבהל יצאתי מן הבית ופני הנערה נדבקו בי, ואשמור נעמה בחובּי.
שוב הלכתי לטייל עם מנחם, והוא מדבר הפּעם בדברים יותר שוטפים על רעיתו ששילחה אותו והיא יושבת בלבבו. ואני אף אני נושא בחוּבּי המון רגשות, יש להם קרבה להרת האהבה ולמיצרי האהבה.
שנתים ימים אחרי הטיול הזה נשאתי אני לאשה את כלתי המיועדת לי, ואף בעת הבּטתי בפניה נסתבכו בי עוד קטעי זכרונות ועלו בלבבי גם פני בת שכננו מאז… ומנחם אף הוא עזב ביום אחד את רעיתו השניה ותיעגן. ולא נודעו עקבותיו עד היום. – –