עוֹד לִפְנֵי שֶׁמְּכַבִּים אֶת הָאוֹר
הֵם אוֹמְרִים מִלִּים גְּדוֹלוֹת
אֶצְלָם זֶה נִקְרָא מִשְׁאָלוֹת אוֹ תְּפִלּוֹת
אַתָּה חַיָּב לְהִתְבַּגֵּר
לְהִתְאַמֵּץ הַרְבֵּה יוֹתֵר
תִּהְיֶה מִישֶׁהוּ, תַּצְלִיחַ
נוּ כְּבָר, תַּבְטִיחַ
וְאַל תִּשְׁכַּח לְקַיֵּם
אֲבָל אֲנִי מִמִּשְׁאָלוֹת כָּאֵלֶּה דַּי מִשְׁתַּעֲמֵם
שֶׁיַּגִּידוּ מַה שֶׁיַּגִּידוּ
אִם זֶה מַה שֶׁעוֹשֶׂה לָהֶם טוֹב עַל הַלֵּב
אֲנִי מוּכָן בִּשְׁבִילָם עַל הַכֹּל לְהִתְחַיֵּב
אֲבָל גַּם כְּשֶׁאֶהְיֶה זָקֵן עִם מַקֵּל
אֲנִי אַמְשִׁיךְ לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְפַּלֵּל
שֶּׁמִי שֶׁאֲנִי אוֹהֵב תָּמִיד יִשָּׁאֵר
לֹא לְאַבֵּד שׁוּם דָּבָר —
זֶה מַה שֶׁנִּקְרָא אֶצְלִי “לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר”.
