זֹאת שֶׁהָיְתָה פְּאֵר הַבַּיִת
בִּמְאוֹר עֵינֶיהָ וּבְקֶסֶם חִיּוּכָהּ,
בְּנֹעַם הֲלִיכוֹת וְלֵב אוֹהֵב,
שֶׁמִּמֶּנָּהּ לָמַדְתִּי עַנְוַת־אֱמֶת
וּבְנוֹכְחוּתָהּ הַנָּאָה לְהִצְטַדֵּד
בִּלְבוּשׁ צָנוּעַ, הוֹזֶה וּגְלוּי־עֵינַיִם –
עַתָּה בַּבְּכִי עֲלֵי בְּלוֹתוֹ שֶׁל הַפְּאֵר
עָלַי לְבַד לִנְצֹר אֶת חֵן הַבַּיִת.