לִפְעָמִים זוֹכְרִים:
יֶלֶד קָם בַּבֹּקֶר אֶל טַל
בַּמִּזְרָח סִימָנִים־שֶׁל־שֶׁמֶשׁ
אוֹת לַצִּפּוֹרִים לָקוּם לִתְפִלַּת שַׁחֲרִית
וְהַיֶּלֶד שׁוֹמֵעַ צִיּוּצִים לְפִי תָּוִים
שֶׁל חֲלִיל־הַקֶּסֶם
וּמְפַחֵד שֶׁיַּעֲלֶה הַיּוֹם וְתָעוּף הַשִּׁירָה.
– – – – –
בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה בָּא הַיָּרֵחַ
פָּנִים חִוְּרִים עֵינַיִם שְׁחֹרוֹת
בְּקֹשִׁי מְדַבֵּר
לֹא מְנַפְנֵף יָד לְשָׁלוֹם
לֹא אוֹמֵר חֲלוֹמוֹת נְעִימִים.
אוּלַי הוּא מְפַחֵד מֵהַחֹשֶׁךְ?
אֲנִי לֹא.
הַשְּׂמִיכָה מֵעַל לָרֹאשׁ
אוּלַי הוּא יַסְכִּים לְדַבֵּר אֵלַי בַּחֲלוֹם.
אֲבָל לִפְעָמִים לֹא זוֹכְרִים חֲלוֹם.