רֵאשִׁית אָבִיב.
נוּרִית עוֹלֶה מִן הַשָּׂדֶה
גִּבְעוֹל וְרֹאשׁוֹ תַּלְתַּלִּים
סִכּוֹת־חֵן אוֹסְפוֹת אֶת שְׂעָרָהּ
עֵינֶיהָ יְפוֹת־פִּתּוּי
דְּבוֹרָה בְּקַשִּׁית יוֹנֶקֶת צוּף
לוֹבֶשֶׁת אַבְקָה מְפַזֶּרֶת בְּרֶחֶם־פֶּרַח
עַד הֻלֶּדֶת בֵּן־נוּרִית.
לִכְרֹעַ לָהּ בֶּרֶךְ,
לִשְׁכַּב מוּלָהּ עַל הַצַּד
לְהַנִּיחַ מַרְפֵּק תּוֹמֵךְ־רֹאשׁ
וּלְהַבִּיט בָּהּ.
טִיַּלְתִּי הָמוֹן בְּמֶרְחֲבֵי־הָאָרֶץ
נוּרִית אַחַת אֲדֻמָּה לְהַפְלִיא הִצִּיעָה לִי חֲבֵרוֹת.
בְּאַהֲבָה.