נדפס ב"ידיעות אחרונות" ב־ 21/11/1986.

אֲנִי קוֹרֵא שׁוּב אֶת סִפּוּרְךָ,

סוֹקְרָטֶס.

כַּיּוֹם אֲנָשִׁים אֵינָם מֵתִים

לְמַעַן עֶקְרוֹנוֹת –

אֶת הָרַעַל יִגְמְאוּ

בְּמָנוֹת קְטַנוֹת

וּלְאוֹרֶךְ שָׁנִים

בְּשֶׁל עִנְיָנִים כֹּה נְחוּתִים,

שֶׁוַדַּאי יַכּוּךָ בְּתַדְהֵמָה.

דוֹמֶה שֶׁכְּסִילוּת קוֹבְעִים

הַיוֹם עַל־פִּי הַפְּעוּלָה,

וְלֹא עַל־פִּי הַהַשְׁקָפָה.