נָשִׁים מְסַלְסְלוֹת שְׂעָרָן שֶׁלֹּא
יִרְאוּ אֶת שָׁרְשֵׁי
אִי אַהֲבָתָן.
גֶּבֶר לֹא אִבֵּד אֶת חַיָּיו בִּגְלָלָן
שַׁבְּלוּלֵי הַשֵּׂעָר מְגוֹנְנִים
עַל זִיף מַלְבִּין.
כְּפִירַת הַפֶּה בָּאָה
אַחֲרֵי כְּפִירַת הַמַּחְשָׁבוֹת
וְהִיא שׁוֹזֶרֶת אוֹתָן לְצַמָּה כְּמוֹ שֶׁקָּלְעוּ
לָהּ כְּשֶׁהָיְתָה יַלְדָּה. צָעֲקָה
־ הַנִּיחִי, זֶה כּוֹאֵב
וְאַחַר כָּךְ הִסְתַּפְּרָה קָצָר
וְאִמָּא שֶׁלָּהּ אָמְרָה לָהּ – רוֹאִים לָךְ אֶת הַקַּרְקֶפֶת
אֲבָל זֶה כְּבָר שַׁיָּךְ לְיָד מְיֻמֶּנֶת אַחֶרֶת.