כְּאֵב הוּא מַשֶּׁהוּ שֶׁאֶפְשָׁר

לְכַיֵּר. צוּרוֹת מֻפְלָאוֹת

רַב־גּוֹנִיּוֹת. עֲלֵי כְּפוֹר

עֲלֵי זְכוּכִית.

הַכְּאֵב יִדְהֶה, יִתְכַּוֵּץ

עַד לְגַלְעִינוֹ

אֲנִי שׁוֹמַעַת אוֹתוֹ חָג

קוֹצָנִי, שׂוֹרֵט

בְּצִפָּרְנָיו אֶת הַדְּפָנוֹת שֶׁלִּי. חָתוּל

שֶׁנָּעֲלוּ אוֹתוֹ וְעָזְבוּ

אֶת הַבַּיִת. הַכְּאֵב

יִדְהֶה.

יִקְהֶה. פַּעַם

פַּעֲמוֹן עַל הַכִּפּוֹת מַצְמִיחַ יְרֹקֶת. וּבֵינְתַיִם

אַתְּ מִתְעַנְבֶּלֶת אִתּוֹ, נֶחְבֶּטֶת.

בְּבִטְנוֹ הַחֲשׁוּכָה לֹא מִתְחוֹלֵל

הֲלִיךְ חִמְצוּן אֲבָל הוּא יִקְהֶה.

אִם לֹא תַּאֲמִינִי בָּזֶה לֹא תַּאֲמִינִי בְּשׁוּם דָּבָר.

סוֹד זוֹ מִלָּה

גְּדוֹלָה מִדַּי. צָרִיךְ

לְצַמְצֵם. אִם תָּקִיאִי אוֹתָהּ

מִתּוֹכֵךְ יֵחָלֵשׁ כֹּחָהּ. בְּהַפְסָקַת חַשְׁמַל

אַתְּ מְגַשֶּׁשֶׁת אֶל הַשֶּׁקַע שֶׁבַּקִּיר.

אֲנִי צוֹעֶקֶת לְאִמָּא – לֹא מוֹצֵאת אוֹתוֹ. אַל תַּשְׁאִירוּ אוֹתִי

לְבַד

בַּחשֶׁךְ.

הַכְּאֵב יִקְהֶה, אַחֶרֶת לֹא הָיָה

מִתְקַיֵּם מִלְּכַתְּחִלָּה.

כָּל קִיּוּמוֹ מֻתְנֶה בְּחִסּוּלוֹ,

אוֹ בְּעִנְבָּלוֹ.

הַכְּאֵב יִקְהֶה. הַכְּאֵב.

הֲכִי וּמַה שֶּׁיִּשָּׁאֵר

בַּסּוֹף. יִשָּׁאֵר מַשֶּׁהוּ.

יִשָּׁאֵר.

יֵשׁ.