לוגו
יוֹסֵף וְאֶחָיו
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

פט “יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה… וְהוּא נַעַר” (בראשית לז, ב) – שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת: מְמַשְׁמֵשׁ בְּעֵינָיו, מְתַלֶּה בַעֲקֵבוֹ, מְתַקֵּן בִּשְׂעָרוֹ.

“וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ” (שם שם, ג) – שֶׁהָיָה זִיו אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לוֹ.

“וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים” (שם) – “פַּסִּים” שֶׁהָיְתָה מַגַּעַת עַד פַּס יָדוֹ. דָּבָר אַחֵר: שֶׁהָיְתָה דַקָּה וְקַלָּה בְּיוֹתֵר וְנִטְמֶנֶת בְּפַס יָד.

“וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם… וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו, וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו… הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאָחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְךָ אָרְצָה” (בראשית לז, ה־י) – אֲנִי וְאַחֶיךָ נִיחָא, שֶׁמָּא, אֲנִי וְאִמְּךָ? וַהֲלֹא אִמְּךָ כְּבָר מֵתָה! וְלֹא הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ יוֹדֵעַ שֶׁהַדְּבָרִים מַגִּיעִים לְבִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל, שֶׁגִּדְּלַתּוּ כְּאִמּוֹ.

“וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר” (שם שם, יא) – נָטַל קֻלְמוּס וְכָתַב בְּאֵיזֶה יוֹם וּבְאֵיזוֹ שָׁעָה וּבְאֵיזֶה מָקוֹם. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת: שְׁמֹר אֶת הַדְּבָרִים – שֶׁעֲתִידִין הַדְּבָרִים לִגַּע.

"וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף: הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם. וַיֹּאמֶר לוֹ: “הִנֵּנִי” (שם שם, יג) – אָמַר רַ' חַמָּא בַּר חֲנִינָא: הַדְּבָרִים הַלָּלוּ הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ נִזְכָּר וּמֵעָיו מִתְחַתְּכִין: יוֹדֵעַ הָיִיתָ שֶׁאַחֶיךָ שׂוֹנְאִים אוֹתְךָ וְהָיִיתָ אוֹמֵר לִי: “הִנֵּנִי!” (בר"ר פד, ז־יג).


מְמַשְׁמֵשׁ בְּעֵינָיו – לייפות את מראיהן.

מְתַלֶּה בַעֲקֵבוֹ – הולך תוך הרמת עקב ובגנדור.

מְתַקֵּן בִּשְׂעָרוֹ –מתעסק בתסרוקתו.

זִיו אִיקוֹנִין – יפי דמותו (והוא מדרש על “בן זקונים”, שהרי בנימין היה הצעיר בבני יעקב).

פַּס יָדוֹ – כף היד, שהיו שרוולי הכותונת ארוכים.

דַקָּה וְקַלָּה – שהיתה עשויה מבד עדין והיה אפשר לקפלה בכף היד.

נִיחָא – מתקבל על הדעת, אפשרי.

מַגִּיעִים לְבִלְהָה – מכווָנים לבלהה.

קֻלְמוּס – קנֶה לכתיבה.

לִגַּע – להגיע, להתרחש.

מֵעָיו מִתְחַתְּכִין – נפשו כאבה עליו מצער ומחרטה.

*


צ “וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחוֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ” (בראשית לז, יח) – אָמְרוּ: בּוֹאוּ וּנְשַׁסֶּה בּוֹ אֶת הַכְּלָבִים.

“וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו” (שם שם, כג) – בְּקִלּוּס הָיָה בָּא. “וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם” (שם שם, כד) – מַיִם אֵין בּוֹ, אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ.

“וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים” (שם שם, כח) – אֶפְשָׁר יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רוֹאֶה אֶת אֶחָיו מוֹכְרִים אוֹתוֹ וְהוּא שׁוֹתֵק? אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁהָיָה מִתְחַבֵּט לִפְנֵי רַגְלָיו שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כְּדֵי שֶׁיִּתְמַלְּאוּ רַחֲמִים – וְלֹא נִתְמַלְּאוּ. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ” (שם מב, כא) (בר"ר פד, יד־טז; שם צא, ח).


נְשַׁסֶּה בּוֹ אֶת הַכְּלָבִים – ויפגעו בו בעודנו “מרחוק”.

בְּקִלּוּס – בשבח ובפנים יפות.

אֶפְשָׁר – וכי יכול להיות.

מִתְחַבֵּט – נופל ארצה ומתחנן.

זֶה שֶׁנֶּאֱמַר וגו' – כאשר האחים נזכרים במכירת יוסף בשעה שעמדו לפניו במצרים.

*


צא ‏ רַ' טַרְפוֹן וּזְקֵנִים הָיוּ יוֹשְׁבִים בְּצִלּוֹ שֶׁל שׁוֹבָךְ בְּיַבְנֶה וְנִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה זוֹ לִפְנֵיהֶם: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר “וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט” (בראשית לז, כה)? – לְהוֹדִיעַ זְכוּתָם שֶׁל צַדִּיקִים כַּמָּה מְסַיַּעְתָּם, שֶׁאִלּוּ יָרַד הַיָּדִיד הָאָהוּב הַזֶּה עִם הָעַרְבִיִּים לֹא הָיוּ מְמִיתִים אוֹתוֹ מֵרֵיחַ גְּמַלִּים וְעִטְרָן? אֶלָּא זִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שַׂקִּים מְלֵאִים בְּשָׂמִים וְכָל רֵיחָנִין טוֹבִים, שֶׁלֹא יָמוּת מֵרֵיחַ הַגְּמַלִּים וּמֵרֵיחַ הָעִטְרָן (מכילתא דר“י בשלח, ויהי, ה; ילק”ש לשמות, רלד).


שׁוֹבָךְ – שובך יונים.

“נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט” – סוגי בשמים.

מְסַיַּעְתָּם – עוזרת להם.

הַיָּדִיד הָאָהוּב – יוסף.

עַרְבִיִּים – סוחרים המביאים מצרכים מחצי האי ערב.

עִטְרָן – זפת.

זִמֵּן – הכין בעבורו.

*