כָּל־כָּךְ מַהֵר

הַכֹּל נִגְמָר.

וְהַדָּבָר הַזֶּה,

הַמְעַט,

שֶׁלֹּא נֶּאֱמַר,

מַהוּ בִּכְלָל, הֵיכָן

הוּא גָר?

הַדָּבָר הַמּוֹשֵׁךְ אֶת

הַצֶּמַח,

הַמְעַגֵּל אֶת הַפְּרִי,

מַעֲלֶה אֶת מִפְלַס־

הַכִּנֶּרֶת, הַמַּיִם בַּדְּלִי,

מַה שֶּׁמָּשַׁךְ

אֶת קוֹלוֹמְבּוּס,

וְאֵצֶל דֵּה־גַּאמָה אָבַד

מִיָּד לְאַחַר הַסִּבּוּב

בְּכֵף־הַתִּקְוָה,

הַדָּבָר הַמּוֹפִיעַ

כְּכֶתֶם שָׁפוּי בַּמַּפָּה,

צֶמַח אוֹ עוֹף, עֲלֵה

הַטַּבָּק הַטּוֹב,

הַמְרַשְׁרֵשׁ וְרוֹעֵד,

עֲדַיִּן בָּנוּ רוֹעֵד

גַּם הַיּוֹם,

וּלְעֵין הַסַּפָּן, מְגַלֵּי־

אֲרָצוֹת,

בְּאָזנֹו

הָעֵרָה שֶׁל מַגֶּלַּאן,

הַמִּתְכַּוֵּץ וְלוֹחֵש

מִלִּים מוּזָרוֹת.

חָשַׁבְתִּי הַיּוֹם

עָלֵינוּ.

עַל הַזְּמַן שֶׁלָּנוּ, עַל חַיֵּינוּ,

הַנֶפֶשׁ וְהַגּוּף,

כְּעַל הַדֶּרֶךְ

לְהֹדּוּ.