וַאֲנִי עָזַבְתִּי, בְּאֵין רוֹאֶה,
אֶל מַה שֶּׁכְּפֶסַע בֵּינִי לְבֵינוֹ,
גַּם בַּשָּׁעוֹת הַמְבֻקָּרוֹת הֵיטֵב.
בַּשְּׁבִיל אֲשֶׁר נָטוּעַ בְּשִׁוְיוֹן
אֲנִי הוֹלֵךְ, לִבְסוֹף, לַמֶּרְחַקִּים
שֶׁאֵין עִמָּם בְּשׂוֹרָה, הוֹלֵךְ
וּמִתְמַעֵט, בִִּמְהִירוּת, מִכָּל רוֹאַי.
וִימָמָה, בְּעִרְטוּלָהּ הַמְבֹאָר,
עַל חֲלָקֶיהָ, יוֹמִיִּים וְלֵילִיִּים,
נִפְרֶדֶת, מְנֻתֶּקֶת, בְּמִקְרֶה,
כֻּלָּהּ לִי נְגָעִים מְקֻבָּלִים.
וְהָעֶרֶב יֵרֵד גַּם עָלַי, מִסְתַּבֵּר,
כְּעַל כָּל הָאָדָם, בְּמָקוֹם
שֶׁאֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁיֵּרֵד.