לֵךְ דַּבֵּר אֶל הָעוֹלָם,
לֵךְ מִן הָאָפֹר לִתְמֹהַּ זֹהַר.
שֶׁמֶשׁ כַּמִּנְהָג שָׁב וְנֶעְלָם,
מְתַעְתֵּעַ בִּנְעוּרִים שֶׁל רֹעַ.
אֲנִי אִישׁ יָמוּת־מָחָר.
חָבֵר חָסֹן הָיָה פֹּה.
חָבֵר חָסֹן שׁוֹכֵב עָפָר,
בַּגֻּמּוֹת צְמָחִים מַקְפִּיא.
לֵךְ דַּבֵּר בְּדֶרֶך אֶרֶץ,
אֲנִי יָמוּת־מָחָר.
יָמִים מִכָּאן עַד קֵצֶה,
מַבִּיטִים מִמְקוֹם שׁוֹכֵב עָפָר.