בְּצֵל מוּסָךְ, בְּצֵל פִּסְגָּה כְּחַלְחַלָּה שֶׁל

פִּגּוּם בֵּית־מָלוֹן, הוֹלֶכֶת וְנִמְלֵאת

גּוּף־אֶבֶן, צָצָה פִּסַּת שָׁמַיִם

חַפָּה, וְדַרְכָּהּ, נִשְׁקָף בְּבֵרוּר

הַיוֹם הֶהָפוּך שֶׁלָּנוּ, –

אָבָק שֶׁמַּדְבִּיק עַפְעָף לְעַפְעָף.

רֵיחַ הָעֵץ, אוּלַי, הֵבִיא אוֹתִי לְָכאן

אוֹ הַזְּמַן וְהַחֻלְשָׁה, הֵבִיאוּ

לְהַחְלָטָה אַחַת, בַּת־רֶגַע, תַּרְגִּיל־

מְנוּסָה מִשֻּׁלְחַן הַכְּתִיבָה

הַמַּבְחִיל.

וּבְכֵן, נַגָּר, לִהְיוֹת נַגָּר

לְרוֹקֵן נְסֹרֶת בַּוָּאדִי מִמּוּל,

וּמֵעָלָיו גֶּשֶׁר וַאֲנָשִׁים־הוֹלְכִים,

בִּתְנוּדוֹת קַלִּילוֹת שֶׁל מְטֻטֶּלֶת.