מַהוּ הָעֶצֶב שֶׁהִטִּיל חַכָּה בְּדִּמְעוֹתָיִךְ
גְּלִיקֶעל, נַעֲרָה יְהוּדִיָּה מְהֶמְלִין
בְּמֵאָה הַשְׁבַע. עֶשְׂרֵה יוֹשֶׁבֶת וְכוֹתֶּבֶת
בִּדְיוֹ רוֹשֶׁמֶת, יָמִים רְווּיֵ קַדַּחַת שֶׁל שַׁבְּתָּאי צְבִי
בְּאוֹתִיוֹת רַכּוֹת שֶׁל יַד נָשִׁית
שֶׁעַכְשָׁו אֶשְׁלֹף לְמַעֲנֵנוּ
מִן הָאַרְכִיוֹן לְהִסְטוֹרְיָה אוֹדוֹת הַיָּמִים הַמַּבְהִילִים:
“הַיּוֹם יָצָא אַבָּא אֶל הַשּׁוּק לִקְנוֹת דָּגִים”…
“…שֶׁיִּהְיֶה מַה לֶאֱכֹל כְּשֶׁנֵצֵא עִם הַמָּשִׁיחַ אֶל יְרוּשָׁלַיִם”.
כָּךְ גְּלִיקֶעל כָּתְבָה וְהַדָּגִים חִיְּכוּ שָׁנָה בָּה אַבָּא הִטָּהֵר
וְהַדּוֹדִים שֶׁל גְּלִיקֶעל וְהָאַחִים וְאִמָּא.
אֶרְשֹׁם לְמַעֲנֵנוּ שׁוּב מִיּוֹמָנָה:
“אֶת הֶחָבִיּוֹת שֶׁל דָּג מָלוּחַ…”
אֲנִי מְנַסֶּה לִרְשֹׁם דְּבָרֶיהָ בִּמְדֻיָּק:
"אֶת הֶחָבִיּוֹת שֶׁל דָּג מָלוּחַ
שֶׁהֵכַנּוּ מִלִּפְנֵי שָׁנָה
לִקְרַאת הַנְּסִיעָה לִיְרוּשָׁלַיִם
בְּעִקְּבוֹת בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ
כְּבָר זָרַקְנוּ:
זֶה הָיָה רָקוּב."
זֶה הָיָה רָקוּב. אֲנִי קוֹרֵא שֵׁנִית
מִן הָעֶצֶב הַנָּבוֹן שֶׁל נַעֲרָה יְהוּדִיָּה, דְבַר מָה חָדָשׁ אֲנִי שׁוֹמֵעַ:
אֲנִי שֶׁהוֹרַי עָלוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְהֶמְלִין שֶׁלָּהֶם (בַּגְדַד),
נֶאֱלָצִים לְהַשְׁלִיךְ חָבִיּוֹת יְשָׁנוֹת שֶׁל אֱמוּנָה שְׁלֵימָה:
אֶת הַסֻּכָּה הַיְחִידָה שֶׁל סִכּוּיִם לְאוֹר נָכוֹן בְּאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל,
רְאִיתִים נֶאֱלָצִים לְמַלֵּא סֻכָּה רֵיקָה
בִּתְמוּנוֹת מִפְּלַסְטִיק שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן גּוּרְיוֹן
אֵיךְ מְקַוִּים שֶׁחֹמֶר הַנֶּפֶץ יִהְיֶה לַחֹמֶר הַמְּשַׁמֵר
מַקְשִׁיבִים לַדָּגִים שֶׁל הַחִנּוּךְ הַמַּמְלָכְתִּי
גְּלִיקֶעל, נַעֲרָה יְהוּדִיָּה מְהֶמְלִין
דִּמְעָה שֶׁלָּנוּ בְּדִמְעָה שֶׁלָּךְ
וְהַסֻּכָּה עֲדַיִן מְחַכָּה
ה' אב תשמט, ירושלים