מְשׁוֹרֵר הֵבִין אֶת כְּאֵב הָאָדָם
וְיָרָה בְּרַקַּת הַנְּיָר הַלָּבָן
וְאֵינֶנִּי יָכֹל לוֹמַר לוֹ חַכֵּה.
אַל תְּכַבֶּה אֶת מְנוֹרַת הַנֶּפֶשׁ
מְאִירָה עַל שֻׁלְחָנְךָ
אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ בְּמַה הוּא קָרָא
פִּתְרוֹן חֲלוֹמוֹת שֶׁלֹּא הִדְלִיקוּ בּוֹ עֵרוּת לְיֹפִי
וְלֹא כִּסּוּ אֶת עֶרְוַת חֹרֶף הָאָדָם
הוֹפֵךְ אֶת נַפְשְׁךָ
אֵינוֹ פּוֹקֵחַ אֶת עֵינֶיךָ