חִסְּלָה אוֹתִי שָׂרָה
יִצְחָק שֶׁלָּהּ
עַל הָעֵצִים הַבּוֹעֲרִים
אֶת חִיּוּכוֹ הַיַּלְדוּתִי מָחַק
מֵאָז
הַלַּבָּה שֶׁל תְּפִלּוֹתַי
אֵינֶנָּה מִתְקָרֶשֶׁת.
הִנֵּה הָרַקֶּפֶת
בְּתוֹךְ הֶעָפָר בּוֹנָה פְּקַעַת
אַךְ כְּשֶׁאֲנִי מְנַסֶּה
הִיא חֶרֶב מְהֻפֶּכֶת
כָּמוֹהָ אַצְמִיחַ פֶּרַח וָרֹד
לְאַחֵר הַמָּוֶת.