בְּבֹקֶר קַיִץ, בְּצֵאתִי עִם
לִיזָה הַכַּלְבָּה אֶל רוּחַ הַבֹּקֶר
וְאֶל מַמְלְכוֹת הַטַּל הַצְּעִירוֹת, שָׁמַעְתִּי
אֶת הָעִיר נְסוֹגָה וְאֶת פַּרְסוֹת
הַחַדְקֶרֶן הָעֲנֻגּוֹת פּוֹעֲמוֹת בְּמֶרְחֲבֵי
עֵשֶׂב.
לִיזָה הַכַּלְבָּה, קִצְרַת־רוּחַ, לֹא
הֵבִינָה מִפְּנֵי מָה אֲנִי עוֹמֵד פִּתְאֹם וְשֶׁמֶשׁ
לִכְתֵפַי. הִיא גַם לֹא אָבְתָה
לְחַכּוֹת וְהֵחֵלָּה רָצָה לְעֵבֶר רֵיחוֹת
וְרִחְרוּחִים עַזִּים. הִיא לֹא שָׁמְעָה אֶת
פַּרְסוֹת הַחַדְקֶרֶן הָעֲנֻגּוֹת בָּעֵשֶׂב הַגָּדֵל וְלֹא
אֶת נְקִיפוֹת לִבִּי הַשָּׂמֵחַ וְהֶחָרֵד וְלֹא אֶת
הַטַּל זוֹלֵג בְּבֹקֶר קַיִץ עַל מֶרְחָבִים שֶׁנִּפְתְּחוּ
בְּהִסּוֹג הָעִיר.
בְּנֵי הָאֵלִים, עֵינֵיכֶם צְלוּלוֹת
כְּאֶגְלֵי טַל!