נָסַעְנוּ לְבַקֵּר אֶת קִבְרָהּ שֶׁל אִמִּי.
בֶּעָבָר הָרָחוֹק, שֶׁלִּי אֵין מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹת,
טָעֲנוּ שֶׁהִיא מַרְשָׁה לְעַצְמָהּ יוֹתֵר מִדַּי. אֶצְלָם
חַיֵּי הַמִּשְׁפָּחָה מִתְנַהֲלִים כְּעַל אַחַת מִשֶּׁבַע גִּבְעוֹת רוֹמָא.
כְּשֶׁאִמִּי הִרְשְׁתָה לְעַצְמָהּ לְהִתְאַבֵּד, דִּבְּרוּ בָּהּ טוֹבוֹת,
הֵם וּמַצְפּוּנָם שֶׁאַף פַּעַם לֹא יִתְבַּגֵר.
פָּקִיד שָׁאַל לִשְׁמָהּ וְרָשָׁם עַל פֶּתק, חֶלְקָה בְּגוּשׁ.
טַעְמָם שֶׁל אֲנָשִׁים בְּמַצֵּבוֹת עִנְיָן כְּשֶׁלְעַצְמוֹ,
הַמַּצֵבָה שֶׁעַל קִבְרָהּ, רְגִילָה, עֵץ צַפְצָפָה
שֶׁאָבִי נָטַע, צוֹמֵחַ לְלֹא תִּפְאֶרֶת עָלִים,
בְּבֵיתֵנוּ שֶׁבַּמּוֹשָׁב, צָמְחוּ בֶּחָצֵר שְׁנֵי עֲצֵי צַפְצָפָה כְּשֶׁסְּבִיבָם
דֶּשֶׁא מְטֻפָּח.
בַּת עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה בְּמוֹתָהּ, זֶה לֹא גִיל, לְאִמָּא.