כְּשֶׁאֲנִי כָּאן
אֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת
רַק בַּחֲלוֹמוֹת הַלַּיְלָה הֵם שָׁבִים אֵלַי
טְרִיִּים כָּל כָּךְ
סַבְתָּא, סַבְתָּא
אֲנִי נוֹגַעַת בָּךְ מַמָּשׁ
חֲבוּשָׁה שָׁבִיס אַתְּ עוֹרֶכֶת לִי
תִּקְרֹבֶת בֹּקֶר
אֲנִי מְדַבֶּרֶת יִידִישׁ.
מֵאָז שֶׁמַּתְתְּ נִטְחָנוֹת לִי
הַמִּלִּים
אֵין אֲנִי יְכוֹלָה לְדַבֵּר בָּהּ
עִם אֲחֵרִים.
סַבְתָּא, סַבְתָּא
אַתְּ טמוּנָה בָּאֲבָנִים הַשָּׁווֹת הָאֵלֶּה
בֵּית עָלְמִין לַאֲדוּקֵי שָׁמַיִם וְשׁוֹמְרֵי
שַׁבָּת
דֶמוֹקְרַטְיָה אֲמִתִּית
בִּבְנֵי בְּרַק
סַבְתָּא, סַבְתָּא
יַלְדִּי אִיָּר כְּבָר הֵחֵל
לְדַבֵּר.