הַקּוּקִיָּה מְטִילָה בֵּיצִים
בְּקֵּן זָר
כָּל אֶחָד יֵדַע
עוֹרְבָן בְּקֵן קוּקִיָּה
אֵינוֹ קוּקִיָּה
וַאֲנִי
אִם אַטִּיל בֵּיצָה
בְּקֵן זָר
מִי יֵדַע
יוֹנָה הִיא זֹאת.
וְאִם אָדָם
יָטִיל בֵּיצָה
בְּקֵן־זָר
מִי יָדַע
מַהוּ אָדָם
וְאִם אָדָם
יִמְצָא בֵּיצָה
זָרָה בְּקִנּוֹ
מֵאַיִן יֵדַע
בֵּיצָה שֶׁלְּמִי.
אִם שֶׁלּוֹ
אוֹ שֶׁל זָר.
וְאִם יְנַסּוּ
לַהְרֹס אֶת
חַיֶּיךָ
מֵאַיִן תֵּדַע
מִי הוֹרֵס
מִשֶּׁלְּךָ
אוֹ אַחֵר.
מנשה קדישמן: יונה וולך, 1985, רישום דיו
