הָיְתָה שִׁיטַת כְּרִיעַת הַבֶּרֶךְ,
שִׁיטָה יוֹצֵאת מִן הַכְּלָל, אִם חָיִּתָ בְּאֶרֶץ
שֶׁבָּהּ הָאֲבָנִים חֲלָקוֹת.
הַנָּשִׁים חָלְמוּ בְּגַעְגּוּעִים עַל חֲצֵרוֹת בּוֹהֲקוֹת בְּלָבְנָן,
עַל פִּנּוֹת חָבוּיוֹת שֶׁבָּהֶן הַבֶּרֶךְ תָּאֲמָה אֶת הַסֶּלַע.
תְּפִלוֹתֵיהֶן הָיוּ צְלָעוֹת בָּלוֹת,
מִלּוֹת סִידָן זְעִירוֹת הַנֶהְגוֹת בְּזוֹ אַחַר זוֹ,
כְּמוֹ יָכְלָה הַשָּׁרַת הֲבָרוֹת זוֹ, אֵיכְשֶׁהוּ
לְהַתִּיכָן בַּשָּׁמַיִם.
וְהָיוּ הַגְּבָרִים, שֶׁכָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן הָיוּ רוֹעִים,
שֶׁהָלְכוּ כְּמוֹ כְּבָשִׂים.
תַּחַת עֲצֵי הַזַּיִת הֵם הֵרִימוּ זְרוֹעוֹתֵיהֶם –
שְׁמַע אוֹתָנוּ! מָה רַב הוּא סִבְלֵנוּ עֲלֵי אֲדָמוֹת!
כֹּה רַב, שֶׁאֵין דֵּי מָקוֹם לְאַחְסְנוֹ!
אֲבָל הַזֵּיתִים צָפוּ וְשָׁקְעוּ מַעֲדַנּוֹת
דְּלָיִים רֵיחָנִיִּים שֶׁל חֹמֵץ וְקוֹרָנִית.
בַּלַּיְלָה אָכְלוּ הַגְּבָרִים בְּתֵאָבוֹן, לֶחֶם רָקִיק וְלַבָּנֶה,
וְהָיוּ מְאֻשָּׁרִים לַמְרוֹת הַסֵּבֶל,
כִּי הָיָה גַּם אֹשֶׁר.
אֲחָדִים הֶעֱרִיכוּ אֶת הָעֲלִיָּה לְרֶגֶל,
עוֹטְפִים אֶת עַצְמָם בְּבַדִּים לְבָנִים וַחֲדָשִׁים
כְּדֵי לִנְסֹעַ בְּאוֹטוֹבּוּסִים לְאֹרֶךְ מִילִי־מִילִין שֶׁל חוֹלוֹת שׁוֹמְמִים.
וּכְשֶׁהִגִּיעוּ לְמֶכָּה
הָיוּ סוֹבְבִים אֶת הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים,
בָּרֶגֶל, פְּעָמִים רַבּוֹת,
וְהָיוּ מִתְכּוֹפְפִים לְנַּשֵׁק לָאֲדָמָה
וְשָׁבִים, מִסְתּוֹרִין אָצוּר בַּפָּנִים הַכְּחוּשׁוֹת.
בְּעוֹד שֶׁבִּשְׁבִיל דּוֹדָנִים מְסֻיָּמִים וְסָבְתּוֹת
הָעֲלִיָּה לְרֶגֶל הָיְתָה עִנְיָן שֶׁל יוֹם־יוֹם:
לִסְחֹב מַיִם מֵהַמַּעְיָן
אוֹ לִדְאֹג לְשִׁוּי הַמִּשְׁקָל שֶׁל סַלֵּי הָעֲנָבִים.
אֵלֶּה הֵן הַסּוֹעֲדוֹת אֶת הַיּוֹלְדוֹת,
מְמַלְמְלוֹת חֶרֶשׁ בְּאָזְנֵי הָאִמָּהוֹת הַמַּזִּיעוֹת.
אֵלֶּה הֵן הַתּוֹפְרוֹת רִקְמָה מְסֻבֶּכֶת עַל בִּגְדֵי הַיְּלָדִים,
שׁוֹכְחוֹת בְּאֵיזֶה קַלּוּת יְלָדִים הוֹרְסִים בְּגָדִים.
הָיוּ גַּם אֵלֶּה שֶׁלֹּא הָיָה אִכְפַּת לָהֶם מִתְּפִלָּה.
הַצְּעִירִים, אֵלֶּה שֶׁבִּקְּרוּ בְּאָמֵרִיקָה.
אָמְרוּ לַזְּקֵנִים, אַתֶּם מְבַזְבְּזִים אֶת הַזְּמַן שֶׁלָּכֶם.
הַזְּמַן? – הַזְּקֵנִים הִתְפַּלְּלוּ בִּשְׁבִיל הַצְּעִירִים.
הִתְפַּלְּלוּ לְאַלְּלָהּ שֶׁיְּתַקֵּן אֶת מֹחָם,
לַזַּלְזָל, לַיָּרֵחַ הַמָּלֵא,
שֶׁיְּדַבְּרוּ לְפֶתַע בֵּטוֹן מְצַוֶּה.
וְלִפְעָמִים הָיָה מִישֶׁהוּ
שֶׁלֹּא עָשָׂה שׁוּם דָּבָר מִכָּל זֶה,
פַאוּזִי הַזָּקֵן, לְמָשָׁל, פַאוּזִי הַשּׁוֹטֶה שֶׁל הַכְּפָר,
שֶׁנִּצַּח אֶת כֻּלָּם בַּדּוֹמִינוֹ,
הִתְעַקֵּשׁ לְדַבֵּר עִם אֱלֹהִים כְּמוֹ שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם הָעִזִּים,
וְהָיָה מְפֻרְסֵם בַּצְחוֹק שֶׁלּוֹ.