בָּבוּאָתֵךְ נִשְׁקֶפֶת בַּחַלּוֹן
כְּשֶׁאַתְּ שׁוֹכֶבֶת מֵאַחֲרֵי גַּבִּי וְקוֹרֵאת,
כָּאִלּוּ שְׁמוּלִי אַתְּ צָפָה וּמוּאֶרֶת
מֵעַל לָעִיר הַחֲשֵׁכָה. בַּיָּמִים
הַקְּרוֹבִים נִהְיֶה זְקוּקִים
לְאַשְׁלָיוֹת רַבּוֹת כְּמוֹ זוֹ.
נָפַל דָּבָר פָּעוּט וְאַחֲרָיו
הִמְשַׁכְנוּ אֶת חַיֵּינוּ כְּמִקֹדֶּם,
כְּמוֹ שֶׁנַּמְשִׁיךְ אוֹתָם בִּרְוָחָה,
נוֹכְחִים וְלֹא מַגִּיעִים וְתָמִיד
בִּתְנוּעָה זֵהָה וְעַצְבָּנִית.
מָה שֶׁעָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת עַתָּה,
מָה שֶׁהַהֶעְדֵּר הַמִּתְרַבֶּה מוֹרֶה,
הוּא לֵאֱהֵב כַּחֲנִיכוֹת,
מִכַּף הָרֶגֶל הַפְּרוּטָה לְאֶצְבָּעוֹת
עַד כַּף הָרֶגֶל הַפְּרוּטָה לְאֶצְבָּעוֹת.