וַיֹּאמֶר אֲדֹנִי לְאַבְרָהָם: לֵךְ לְךָ.
לֵךְ לְמָלָאיָה. לְאוֹסְטֶנְד לֵךְ. שָׁם אֲדָמָה אַחֶרֶת. יָם אַחֵר. כָּל שֶׁאָבַד לְךָ
אָבוּד שָׁם.
לֵךְ לְךָ בָּדָד לְאֹרֶךְ כֹּתֶל שֶׁל בֵּית־חֲרֹשֶׁת עֲזוּב לְסִיגַרְיוֹת
בְּ־East End שֶׁל לוֹנְדוֹן. בַּגֶּשֶׁם הַדַּק לֵךְ, אַבְרָהָם. בְּחֶשְׁכַת הָעֶרֶב.
לֵךְ אֶל עִיר מִמֶּנָּה לֹא תָּשׁוּב עוֹד. יוֹם יוֹם תֵּלֵךְ לַחֲנוּת.
תִּקְּנֶה לֶחֶם. תִּקְּנֶה לֶבֶּן.
לֵךְ לְךָ, אַבְרָהָם. לֵךְ תְּעֵה מִן הַכֹּל.
לֵךְ הֱיֵה סָכָל בָּעוֹלָם, אוּלַי תְּבִינֵנִי. לֵךְ הֱיֵה סוּמָא
לְעוֹלָם, אוּלַי אָז תִּרְאֵנִי.
לֵךְ הֱיֵה חֵרֵשׁ לְקוֹלוֹ, אוּלַי אָז תִּשְׁמַע אֶת קוֹלִי.
אֶת קוֹלִי בַּגֶּשֶׁם הַדַּק, אַבְרָהָם. בַּחֹשֶׁךְ. רַק כֹּתֵל עֲזוּב לְצִדְּךָ
יָנוּעַ, עַל מַיִם כֵּהִים. יָנוּעַ יָנוּד לְאוֹר נֵר.