הַזְּמַן מְשַׂחֵק אִתָּנוּ מַחְבּוֹאִים
מִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי שְׂדֵרַת בְּרוֹשִׁים
אֲנַחְנוּ עוֹד יְלָדִים עֲצוּמֵי עֵינַיִם
(בָּנוֹת – גַּרְבִּיּוֹנֵי הַפַּנְתֵּר הַוָּרֹד;
בָּנִים – בִּרְכַּיִם מְשֻׁפְשָׁפוֹת)
סוֹפְרִים עַד עֶשֶׂר, מְצָחִים עַל זְרוֹעוֹת
זְרוּעוֹת שֶׁמֶשׁ, שְׁעוּנוֹת עַל הַגֶּזַע הַחַם
מְסִבִּים וְהַזְּמַן כְּבָר הִגִּיעַ עַד הָעֵצִים
תֵּכֶף יִקְרָא אַחַת שְׁתַּיִם שָׁלוֹשׁ חֲמִשִּׁים
שָׁנָה.
מָה לוֹקֵחַ מֵאִתָּנוּ הַזְּמַן? מָה הוּא נוֹתֵן מַתָּנָה?
(אֲנִי שׁוֹאֶלֶת וְלֹא עוֹנָה כִּי בְּאוֹתוֹ זְמַן מַמָּשׁ
עָפִים מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר שֶׁלְּךָ שְׁנֵי דְּרוֹרִים וְנוֹחֲתִים
מִחוּץ לְחַלּוֹנִי) מָה מְלַמֵּד אוֹתָנוּ מוֹרֶה הַזְּמַן?
כְּלוּם.
עֲדַיִן בּוֹכִים כְּשֶׁמֵּתִים. מִשִּׂמְחָה כְּשֶׁנּוֹלָדִים
עוֹבְדִים אֶת תִּקְתּוּק הַשָּׁעוֹן, מְכוּרִים לַשַּׁקְרָנִית שִׁגְרָה
לִפְעָמִים יוֹשְׁבִים בְּמַעְגָּל שְׁנַיִם, שְׁלוֹשָׁה
מְחַכִּים כְּמוֹ אִידְיוֹטִיִּים לְמִי שֶׁטֶּרֶם בָּא
זְמַן־מָה יַחַד סְבִיב אֵשׁ הַמִּלָּה.
כָּל הָעוֹמֵד מֵאֲחוֹרַי וּמִלְּפָנַי וּמִצְּדָדַי, הוּא יִהְיֶה
אֲנַחְנוּ מִתְפַּלְּלִים כָּל בֹּקֶר וְכוֹתְבִים עַל הַדַּף הֶחָלָק
שֶׁל הַבֹּקֶר אֶת שְׁמוֹתֵינוּ הַיְּחִידִיִּים: הַיֶּלֶד. הַיַּלְדָּה.
הַזְּמַן מוֹחֵק, אֲבָל אַל תִּדְאַג, אֲנַחְנוּ שָׁבִים וְכּוֹתְבִים
וּבַתָּוֶךְ, לְרֶגַע, הַדַּף לָבָן כְּמוֹ לֵב שֶׁעוֹד לֹא נִפְצַע
לֵב הָאוֹהֲבִים.