• “בִּפְתֹחֶת בֹּקֶר רָאִיתִי בְּעִתּוֹן / ‘דָּבָר’ בְּתַצְלוּם לַיְלָה עֹמֶדֶת / מוּל כַּדּוּר הָאָרֶץ / הָאֵם, הַחֲלָלִית הָאֵם.” 

• (“תצלום לילה”, אבות ישורון)

יֵשׁ יְרֵחִים הָעוֹמְדִים בְּמִבְחַן הַזְּמַן,

לֹא אֵלֶּה הַשְּׁלוּקִים בַּבְּרֵכָה. עַל פְּנֵיהֶם הָיִיתִי בּוֹחֶרֶת 

בַּשֶּׁבֶר הַסּוּרִי־אַפְרִיקָאִי שֶׁלְּךָ,

אָבוֹת.

אֵינֶנִּי יוֹדַעַת עַל מָה נִתְרַגֵּז לְפֶתַע הֶעָבָר 

עַל מֶה הָפַךְ וְאָמַר 

בַּחֲרִי, בַּחֲרִי. 

שָׁאַלְתִּי כְּמִי שֶׁהֻצַּת זְנָבָהּ: 

בְּמִי? בְּמִי? וַהֲרֵי לֹא רַק אֶת מְשׁוֹרֵר הַדַּלּוּת 

רִמּוּ הַכּוֹכָבִים בְּתוּגַת אַהֲבָה, 

גַּם אוֹתִי, גַּם אוֹתִי. 

הֲתֵדַע? זֶה שָׁנִים שֶׁאֵינֶנִּי הוֹלְכָה יְחֵפָה 

וְשָׁנִים שֶׁאֵינִי מַפְשִׁילָה תִּתּוֹרָה 

וְשָׁנִים שֶׁעוֹדֶנִּי מְגִיבָה בְּחֻמְרָה 

עַל מַיִם שֶׁאֵינָם 

בִּמְקוֹמָם. 

וּבְכָל הַדֶּרֶךְ אֶל הַיָּרֵחַ אָמַרְתִּי דּוּמָם: 

בִּיאלִיק וַאֲנִי בְּתָא הַפִּקּוּד, 

וְאָבוֹת –

עַל רֶכֶב הַנְּחִיתָה.

אֲבָל בְּרֶגַע שֶׁדָּרַכְתָּ עַל אַדְמַת הַיָּרֵחַ

רָצִיתִי לִהְיוֹת שָׁם 

אִתְּךָ,

שֶׁצָּעַדְתָּ בְּשֵׁם הָאֱנוֹשׁוּת 

וַאֲנִי בִּשְׁמִי שֶׁלִּי טַסְתִּי 

רָחוֹק לָמוּת. 

וּבִיאלִיק צָנַח. 

וָאֶשְׁכַּח אֶת הַשֶּׁפַע הַשָּׁפוּךְ 

וְאֶת שְׁנֵי הַשְּׁמָשׁוֹת 

וְאֶת הַחֲלוֹמָפוּךְ 

שֶׁל יַלְדוּתִי, 

וָאֶזְכֹּר אֵיךְ בָּכִיתִי וְתָלַשְׁתִּי אֶת תְּפָרָיי

תַּחַת הַדִּיקְט וְהַגַּג הַשָּׁבוּר כְּמַפַּץ יָרֵחַ 

מִסְתּוֹבֵב בָּרֹאשׁ, 

וָאֶזְכֹּר אֵיךְ לָחַשְׁתִּי לָחוֹשׁ: 

אַחְרִימָן, אַחְרִימָן –

אֵיךְ הֶעֱבַרְתִּי בָּאֵשׁ 

מִלִּים אַחְרֵימוֹת.

וְרָצִיתִי גַּם אֲנִי שְׁבֻרָה עַל הַיָּרֵחַ 

בְּצַעֲדֵי קֻבֻּץ, שִׁלְדִּית וְחָלֻמָה, 

יְתוֹמָה

מֵאֵם. 

וּבַבֹּקֶר קָרָאתִי: אַבָּא! אִמָּא!

וּבְכַדּוּר הָאָרֶץ נִפְתְּחוּ 

חַלּוֹנוֹת וּדְלָתוֹת,

וְהָיוּ אִמָּהוֹת וְאָבוֹת מְחַפְּשִׂים יְלָדִים וִילָדוֹת 

בַּשָּׁמַיִם, וְהָיוּ יְלָדִים וְיַלְדוֹת מְחַפְּשִׂים אִמָּהוֹת וְאָבוֹת 

בְּכָל מִינֵי מְקוֹמוֹת. 

וְהָיָה בִּי לִשְׁאֹל, הַאִם מָצָאתָ, אָבוֹת? 

הֲלֹא אֶת כָּל זֶה יָכֹלְנוּ לִשְׁנוֹב 

רַק מִתּוֹךְ חֲלָלִית הָאֵם.