ע אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כָּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁבָּעוֹלָם יוֹסֵף לִקְּטוֹ וֶהֱבִיאוֹ לְמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם” (בראשית מז, יד). אֵין לִי אֶלָּא שֶׁבְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן וּבִשְׁאַר אֲרָצוֹת מִנַּיִן? – תַּלְמוּד לוֹמַר: “וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף” (שם מא, נז). וּכְשֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הֶעֱלוּהוּ עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם” (שמות יב, לו). רַב אַסִּי אָמָר: עֲשָׂאוּהָ כִּמְצוּדָה זוֹ שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָן; רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: כִּמְצוּלָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּגִים. וְהָיָה מֻנָּח עַד רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה. בָּא שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלַיִם וּנְטָלוֹ מֵרְחַבְעָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּקַּח אֶת אֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ” (מלכים א יד, כו). בָּא זֶרַח מֶלֶךְ כּוּשׁ וּנְטָלוֹ מִשִּׁישַׁק. בָּא אָסָא וּנְטָלוֹ מִזֶּרַח מֶלֶךְ כּוּשׁ וְשִׁגְרוֹ לַהֲדַדְרִמּוֹן בֶּן טַבְרִמּוֹן. בָּאוּ בְנֵי עַמּון וּנְטָלוּהוּ מֵהֲדַדְרִמּוֹן בֶּן טַבְרִמּוֹן. בָּא יְהוֹשָׁפָט וּנְטָלוֹ מִבְּנֵי עַמּון, וְהָיָה מֻנָּח עַד אָחָז. בָּא סַנְחֵרִיב וּנְטָלוֹ מֵאָחָז. בָּא חִזְקִיָּהוּ וּנְטָלוֹ מִסַּנְחֵרִיב, וְהָיָה מֻנָּח עַד צִדְקִיָּהוּ. בָּאוּ כַּשְׂדִּיִּים וּנְטָלוּהוּ מִצִּדְקִיָּהוּ. בָּאוּ פָּרְסִיִּים וּנְטָלוּהוּ מִכַּשְׂדִּיִּים. בָּאוּ יְוָנִים וּנְטָלוּהוּ מִפָּרְסִיִּים. בָּאוּ רוֹמִיִּים וּנְטָלוּהוּ מִיַּד יְוָנִים – וַעֲדַיִן מֻנָּח בְּרוֹמִי (פסחים קיט ע"א).
אֵין לִי אֶלָּא וגו' – מפסוק זה נלמד שמדובר רק בכספם של המצרים, ומניין שמדובר בכסף העולם כולו?
תַּלְמוּד לוֹמַר – הפסוק שלומדים.
עֲשָׂאוּהָ – עשו את מצרים.
מְצוּדָה – מלכודת לתפיסת עופות (שהיו שמים בה גרגרי דגן כפיתיון).
מְצוּלָה – בריכה עמוקה. נְטָלוֹ – לקח אותו.
זֶרַח מֶלֶךְ כּוּשׁ – דברי הימים ב יד, ח־יד.
שִׁגְרוֹ – שלח אותו.
הֲדַדְרִמּוֹן – מלכים א טו, יח.
כַּשְׂדִּיִּים – בבלים.
*