החלטת בּית-הדין בּירוּשלים לדחוֹת את זכוּת הערעוּר של שיף וּפינקל ממיטה סכּנה רצינית על תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ. לפי החלטה זוֹ רשאית האדמיניסטרציה להשתמש בּפּקוּדה למניעת פּשעים גם בּסכסוּכי עבוֹדה. נוּסח “הפּקוּדה למניעת פּשעים” הוּא כּה גמיש, עד שיתכן הדבר, כּי בּית-דין שאינוֹ רוֹצה לדעת לא את תוֹלדוֹת הפּקוּדה ולא את המצב המדיני המיוּחד אשר בּוֹ הוּצאה ולוֹ נתכּוונה, ואין לפניו אלא נקוּדת-מַבּט פוֹרמַלית סתם, יכניס גם סכסוּך-עבוֹדה לחוּג ה“פּשעים”, אשר האדמיניסטרציה רשאית למנוֹע בּעדם בּאמצעיה היא. זכוּת זוֹ, אשר נטלה לה פּעם האדמיניסטרציה על דעת עצמה, קיבּלה מעתה תוֹקף חוּקי מטעם המשפּט העליוֹן בּארץ. וּזכוּת זוֹ עלוּלה למסוֹר את היחסים בּין הפּוֹעלים והבּעלים, את כּל מלחמתוֹ של הפּוֹעל על הטבת תנאי חייו, את כּל עבוֹדת האִרגוֹן של תנוֹעת הפּוֹעלים, ואפילוּ את גוֹרלם הפּרטי של העוֹסקים בּעניני ציבּוּר של כּלל הפּוֹעלים – לשיפּוּטה, להכרעתה ולשרירוּת לבּה של האדמיניסטרציה.
מצב זה, העוֹשֹה למפרע את תנוּעת הפּוֹעלים לבלתי חוּקית, אין לשׂאתוֹ ואין להשלים אתוֹ בּשוּם אוֹפן. אין להירָגע ולסמוֹך על זה, שלא כּל השוֹפטים ישתמשו בּפקוּדה זוֹ לגבּי סכסוּכי עבוֹדה. יתכן, ששוֹפט זה אוֹ אחר יבין כּי השימוּש בּפּקוּדה הזאת אינוֹ הוֹלם כּלל את הסכסוּכים הסוֹציאליים. אוּלם תנוּעת הפּוֹעלים אינה יכוֹלה להיות תלוּיה בּרוֹחב דעתוֹ אוֹ בּקוֹצר השֹגתוֹ של שוֹפט פּלוֹני או אלמוֹני. תנוּעת הפּוֹעלים צריכה להרגיש קרקע מוּצקת תחת רגליה. היא צריכה לדעת, כּי קיוּמה וֹפעוּלתה הם בּגדר החוֹק וּלא מחוּץ להגנתוֹ, וכי במקרה של בּירוּר משפּטי לא יהיוּ החוֹק והשוֹפט כּלי-נשק בּידי מתנַגדיה.
אחרי פּסק-דין זה של המשפּט העליוֹן אין דרך אחרת אלא פּקוּדה חדשה, אשר תגדיר בּנוּסחה בּרוּרה וּמדוּיקת את תחוּמי השימוּש בּפּקוּדה למניעת פּשעים, ואשר תוֹציא, על כּל פּנים, את סכסוּכי העבוֹדה מחוּג סמכוּתה. הזמן אשר בּוֹ הוּצאה הפּקוּדה – אחרי הפּרעוֹת – והמכתב-החוֹזר של סמוּאל המבטיח את חוֹפש השביתה, אינם מניחים כּל ספר בּכוָנתוֹ האמיתית של המחוֹקק. וּלפיכך פּסק-הדין הירוּשלמי, גם אם אינוֹמתנגד לאוֹת של החוֹק, הרי הוּא מתנגד לרוּחוֹ.
אם אין הממשלה הארצישׂראלית רוֹצה לקבּוֹע לה עמדה מסוּימת נגד הפּועלים ועל צדם של הקבּלנים והבּעלים; אם היא אינה רוֹצה לקפּח את זכוּת השביתה שיש לפּוֹעל בּכל העוֹלם, ושהוּכּרה כּאן על-ידי השלטוֹן הקוֹדם; אם יש לה ההבנה האלמנטרית לכך, שסכסוּכים סוֹציאליים לא יפּתרוּ בּדרך שלטוֹן בּלתי-מוּגבּל של האדמיניסטרציה – כּי אז עליה להרחיק את הטעוּת הפוֹרמַליסטית שנפלה כּאן, בּעֶטיָם של השוֹפטים בּיפוֹ וירוּשלים, וּלהגדיר בּפירוּש את תחוּמיה של הפּקוּדה, וּלהבטיח בּגָלוּי את זכוּת הפּוֹעלים.
כ"ה אלול תרפה (14.9.1925)