וְיוּכַל הֱיוֹת מָוֶת פָּתַח כְּבָר דַּלְתּוֹ,
אַחַת יַךְ עוֹד אוֹרְלוֹגִין וְעָמְדָה מְטֻטַּלְתּוֹ.
וְעוֹד קָט יָחוּג עַיִט בְּזִיו הָרָקִיעַ,
וְאֵין קוֹסֵם בַּיְקוּם וְאֵין מַלְאָךְ מוֹשִׁיעַ.
שָׁם עַרְפָּד דָּם יָמֹץ, שָׁם תַּלְיָן יְחַנֵּק,
וּבֵין פְּרָאִים וְקוֹפִים הַנִּשְׁאָר יִתְפַּנֵּק.
וּמְדֻיָּק הַחֶשְׁבּוֹן וְהַקַּו כְּבָר מָתוּחַ –
וּבְכָל זֹאת עוֹד אֶקְרָא לַעֲלִיַּת הָרוּחַ.
תִּתְלַקַּח נָא שׁוּב אַהֲבַת־חַיִּים טְהוֹרָה,
אִתָּהּ תָּמִיד קָפַצְנוּ כִּבְסֵפֶר הַתּוֹרָה
אֶל מַעַרְכוֹת הָעֵץ, וְעַד הִשָּׂרֵף שְׂפָתַיִם
שָׁלַחְנוּ נְשִׁיקוֹת שֶׁל אֵשׁ אֶל הַחַיִּים.
וּמִדָּן עַד בְּאֵר שֶׁבַע שׁוּב יַעַל שִׁיר פְּלָאוֹת
שֶׁל בִּנְיַן הַהֵיכָל לַתְּקוּפוֹת הַבָּאוֹת.
וְשָׁמַע הַיְקוּם מִתּוֹךְ רֶטֶט־חֲרָטָה
צְלִילִים אֵלֶּה שֶׁל בֹּקֶר עַל סַף הָעֲלָטָה.
וּפָתְחוּ הַחַלּוֹנוֹת כָּל עָם וְכָל עֵדָה,
פֹּה וְשָׁם תּוֹפַע דִּמְעָה… וְאוּלַי, מִי יֵדַע,
אוּלַי אוּלַי שִׁיר־אוֹר יִהְיֶה עַצְמוֹ לְאוֹרָה,
וּשְׁכוּרֵי הַחַיִּים חַתְחַתִּים נַעֲבוֹרָה.
ת"ש