הַסַּפָּן הַצָּעִיר הִתְעוֹרֵר
מֵחֲלוֹם וּמִפְּלָאָיו:
בַּמֶּרְחָק בְּאֶרֶץ אֲרָרָט
יֵשׁ גְּבָעוֹת שֶׁל זָהָב.
וְעַלִּיזָה עִם נוֹסְעִים מָה רַבִּים
הִפְלִיגָה הַסְּפִינָה;
וְיָם וְשָׁמַיִם הִכְחִילוּ,
וְכָל לֵב מָלֵא רִנָּה.
עַלִּיזָה, קַלִּילָה… עוֹד קָט שָׁם
אֲרָרָט תּוֹפִיעַ – –
שָׁנִים רַבּוֹת נָקָפוּ, כְּבָר סַפָּן
עַד כֶּלַח הִגִּיעַ.
וְהַנּוֹסְעִים מְשַׁוְּעִים: עַד אָנָה?
אֵי הָאָרֶץ הַמְקֻוָּה?
וְהַסַּפָּן הוּא חֵרֵשׁ וְעִוֵּר,
וְהַתֵּבָה רְקוּבָה.
ת"ש