רִצּוּדֵי נְגֹהוֹת נִבְלְעוּ בַּצַמֶּרֶת,

בַּשְּׁחָקִים הִתְפָּרֵח בֻּסְתָּן.

הִשְׁתַּטְּחוּ צֶאֱלִים בִּמְזִמָּה מְסֻתֶּרֶת

וְהִבְקִיעַ בִּכְיוֹ שֶׁל הַתַּן.

לֲַהקוֹת צִפֳרִים כְּחִצִּים מִן הַקֶּשֶׁת,

טוּר בְּטוּר, בִּמְפֹרָד וְיַחְדָּיו – –

כּךְ בָּרְחוּ הֵן בִּפְלֹט הַרוֹֹבֶה אֶת הָעֶשֶׁן

וּבְגַלְגֵּל הַתּוֹתָח אֶת הֵדָיו.

דִּמְדּוּמֵי צִבְעוֹנִים וְעֶרְגָּה בָּרִגּוּעַ.

אֵיזֶה לַחַן נָהִיר וְעָבֹת. –

הָעוֹלָם! עַד מָתַי תִּהְיֶה עוֹד נָגוּעַ

בְּרֵיחוֹת אֲסִיפִים וּקְרָבוֹת?

מֶרְחָבִים לְאֵין קֵץ חֲצוּיִים בְּחוּט תַּיִל.

מָה צָּפוּן, מַה צָּפוּן בַָמָּחֳרָת?

מָה הָרַחַשׁ הַלָּז גְּנוּב־יוֹם וּגְנוּב־לַיִל,

מִתְנַכֵּר וְלוֹטֵף, וְנִרְעָד?

שָׁם עֲנֶנֶת אַחַת שְׁקוּפָה וְאוֹפֶלֶת,

חַיְּכָנִית וְזוֹעֶמֶת מְאֹד.

הַַצַּמֶּרֶת לְפֶתַע כָּבְתָה כְּמוֹ שֶׁלֶד

בַּזָּהָב הַנִּגָּר אֲלֻמּוֹת…