זוֹמֶמֶת דּוּמִיַת הַלַּיְלָה וּמְרֻחֶשֶׁת,
נוּגֶה וַעֲרִירִי כּוֹכָב לְמוּל כּוֹכָב.
מֵאֲחוֹרֵי כָּל זִיז אוֹרֵב הַזְּמָן בְּחֶשֶׁד,
הַזְּמָן טוֹחֵן לְאַט כָּל רֶגַע בֵּין רֵיחָיו.
צִלְלֵי פַּנָּס מִזְדַּחֲלִים עַל גַּג וְכֹתֶל,
בּוֹלְשִׁים בַּחַלּוֹנוֹת וְנִרְתָּעִים אָחוֹר.
צַמֶּרֶת נְבוֹכָה וּפְנֵי פָּנֶיהָ רֹדֶם
בִּפְסִפָּסִים שֶׁל נֹגַהּ חֲרִישִׁי וּשְׁחוֹר.
רְחוֹב מִרְחוֹב יָרֵא וּבַיִת חָת מִבַּיִת.
וְרוּחַ מְשַׁחֵת לַחֲשׁוֹ וּמְפַתֶּה – – –
הָאֹפֶק רַק אֵי־שָׁם מִשְׁתַּחֲוֶה אַפַּיִם
לְרֵיחַ טוֹב שֶׁל יַעַר, אָחוּ וְשָׂדֶה.
אָדָם חוֹלֵם חֲלוֹמוֹתָיו עֲלֵי יָצוּעַ,
עִם בֹּקֶר פֶּתַע כִּי יָקוּם – הֲיִזְכְּרֵם?
פִּגֵּר כּוֹכָב מִלֶּכֶת וְצָלַל פָּצוּעַ,
וְלֹא נוֹדַע קִבְרוֹ בַּלַּיְלָה הַזּוֹרֵם…