כָּתַבְתְּ “כֻּלְּךָ רַק יָם”
אֵיךְ לֹא רָאִיתְ
וַהֲרֵי מִדְבָּר
הַדְּיוּנוֹת, הָאוֹר הַצּוֹרֵב, הַשְּׁתִיקָה
הַמָּקוֹם שֶׁגּוֹרֵם לָךְ לִרְצוֹת
לְדַבֵּר
מַחְשָׁבוֹת, נִחוּשִׁים וְרוּחַ
מַשָּׁבֵךְ שֶׁנּוֹתַר שׁוּב וָשׁוּב
לְלֹא מַעֲנֶה
זֶרֶם דַּקִּיק שֶׁל חוֹל
אֲנִי שׁוֹמַעַת אוֹתָךְ מִתְדַּפֶּקֶת
דֶּרֶךְ הַפֶּצַע בְּפִרְקֵי אֶצְבְּעוֹתַי
אֲנִי חָרוּז בְּשַׁרְשֶׁרֶת נָשִׁים כְּסוּפָה
עֲנוּדָה עַל הָאֵלֶם, קִשּׁוּט מְשַׁכֵּךְ
וְאַתְּ, שֶׁשִּׁירַיִךְ כֻּלָּם הַמְתָּנָה
לְגֶשֶׁם, לְאָבִיב
לוּ יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת לָךְ
עוֹנָה