לוגו
הֲגִיגִים אַלְתֵּרְמָנִיים
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

יצירה בעקבות [עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן] מאת נתן אלתרמן

(פרויקט בן־יהודה)

* * *


מֶה חָשַׁב 

אַלְתֵּרְמָן כְּשֶׁיָּשָׁב וְכָתַב: 

‘עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לָשָׁוְא’? 

בְּשֶׁל־מָה־זֶה פַָּעַר לִרְוָחָה אֶת עֵינָיו?

וּמַדּוּעַ ‘הַדֶּרֶךְ נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ’?

מַדּוּעַ חָרַז אוֹתָהּ עִם ‘עוֹבֵר־אֹרַח’?

לָמָּה לֹא אֹרֶן, אוֹ גֹרֶן, צִפֹּרֶן,

תִּתֹּרֶת, קִבֹּוֹרֶת (שֶׁל זְרוֹעַ, אוֹ יֶרֶךְ)?

מַדּוּעַ לֹא, פְּשִׁיטָא, עִם צֹרֶךְ, או מֹרֶךְ?

חָרוּז מְדֻיָּק, דְּמוּי־כַּפְתּוֹר, עֲטוּר־פֶּרַח.

אוֹ טוֹב מִזֶּה: ‘חֹרֶף’, מִפָּנִים ומֵ’עֹרֶף', אַחַר כָּךְ אֶל שֹׁרֶשׁ…


אֵיזוֹ מַחְשָׁבָה עֵירֻמָּה וּדְרוּכָה הוּא רָדַף שָׁם בַּחֹרֶשׁ? 

וּבְאֵיזוֹ אַשְׁמֹרֶת?


וְ’עָנָן בְּשָׁמָיו'?

אוֹ ‘אִילָן בִּגְשָׁמָיו’?

הָאִם שָׁם הוּא עֲדַיִן?

או שָׁב

וְעָזַב. וְלַשָׁוְא,

כי אֲחֵר בִּמְקוֹמוֹ שָׁם עַכְשָׁיו, 

עוֹד מַשְׁלִיךְ כַּדּוּרוֹ לְרַגְלָיו, 

כְּמוֹ יֶלֶד, 

אוֹצֵר דְּמְעוֹתָיו,

וּבֵין סוֹף לְבֵין סְתָיו,

מְעַצֵּב אֶת 'עַכְשָׁיו’ 

שֶׁל אַחַר־כָּךְ אוֹ קוֹדֶם… הוֹלֵךְ וְנִכְתָּב…


מֶה חָשַׁב, 

עַל צִלּוֹ הָעוֹבֵר, נֶעְלָם,

בַּכִּכָּר הָרֵיקָה מֵאָדָם,

כְּשֶׁבִּקֵּש: ‘אַל תִּשְׁכָּח נָא, עֲפָר הָעוֹלָם’

אוֹ חָלַף עַל הָעִיר כְּצִפּוֹר גְּדוֹלָה.

מֶה חָשַב, כְשֶׁכָּתַב וְחָטַב וְחָטַף וְקָטַף וְחָצַב וְחָשַׂף

וְאָסַף אֶת הַכֹּל בְּרִשְׁתוֹת הַזָּהָב 

שֶׁל הַטֶּקְסְט הָעִבְרִי שֶׁאוֹתוֹ כֹּה אָהַב…


עַל כָּל אֵלֶה וָאֵלֶה

הִגָּגְנוּ הַגֵג

וְהִכְבַּרְנוּ הַכְבֵּר, בְּסִפְרֵנוּ הָעָב,

הַצָּעִיר וְהַשָּׂב. הַמְּשָׂרֵךְ אֶת רַגְלָיו

בַּנָּתִיב הָרָחָב, הַמּוּעָב,

צַו לָצָו קַו לָקָו

וְעַכְשָׁיו

הוּא נִצָּב

עַל רַגְלָיו וְדַפָיו, 

וְתָכְנֵי־עִנְיָנָיו,

עַל כְרָעָיו וּקְרָבָיו,

כְּאוֹפַן עֲגָלָה, עַל־כַּמֹֹּן כִּי יוּסָּב.

כְּסוּלָם שֶׁרֹאשׁוֹ בְּרָקִיעַ־אֵין־עָב

מִתְמוֹגֵג, מִתְעַלֵּס לו בִּתְכֵלֶת־זָהָב,

כְּעוֹלֶה בַּתָּמָר, אוֹחֵז בְּסַנְסִנָּיו.

בִּמְאות הֲגִיגָיו, ואַלְפֵי הִסּוּסָיו, רִבְבוֹת אֶרְמֵזָיו, וַאֲסוֹצְיַאצְיוֹתָיו, וְדַקְ־דַקּוּיּוֹתָיו.

בִּיבְּלִיּוֹ־גְּרַפְיוֹתָיו…

שְׁאִיפַת הַחֵרוּת לֹהֲטָה בִּלְחָיָיו

כִּנְשִׁיקָה שֶׁל טַבַּחַת, בִּסְבַךְ יַעַר־עָב

וְנִמְחֶצֶת אֶל עַיִן כְּאֶשׁכּוֹל הָעֵנָב.

הוּא מִמֶּנִּי יָשָר וְחָזָק, וְעָנָיו.

קַבְּלוּ נָא אוֹתוֹ, עַל מוּמָיו וּפְגָמָיו

הַשְׁקִיעו בּוֹ קְצָת, הַרְהְרוּ, הִפְכוּ דָּף…

הֲכָּל אוֹת בּוֹ תְּחַיֵּךְ אֲלֵיכֶם? אִם כָּל תָּיו?

אִם לְטָב אוֹ לְמוֹטָב – הַדָּבָר לֹא מוּבָן מֵאֵלָיו! 

אַךְ “חִיּוּךְ… רִאשׁוֹן”? וְרָחָב? 

אוּלַי תְּחַיְּכוּ, יֵשׁ מַצָּב!