לוגו
מֵי מְרִיבָה
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

ק “וַיַּקְהִלוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע” (במדבר כ, י) – הָיוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן מְהַלְּכִים וְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵיהֶם, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל רוֹאִים אֶבֶן וְהָיוּ עוֹמְדִים וּמַקִּיפִים אוֹתָהּ; וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ לֵצָנִים – וְהָיוּ הַקְּרֵבִים אוֹמְרִים: אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁבֶּן עַמְרָם רוֹעֶה שֶׁל יִתְרוֹ הָיָה? וְרוֹעִים פִּקְחִים בְּמַיִם, וְהוּא מְבַקֵּשׁ לְמָשְׁכֵנוּ לְמָקוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מַיִם וְלוֹמַר לָנוּ: הֲרֵי הוֹצֵאתִי לָכֶם מַיִם – וּלְהַטְעוֹת אוֹתָנוּ; אִלּוּ כֵּן, יוֹצִיא לָנוּ מִן הָאֶבֶן הַזּוֹ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ צִוָּהוּ: מִכָּל סֶלַע שֶׁרוֹצִים הוֹצֵא לָהֶם מַיִם. וּמשֶׁה הָפַךְ פָּנָיו, סָבוּר שֶׁיִּשְׂרָאֵל אַחֲרָיו, וְהֵם הָיוּ עֲשׂוּיִים כִּתּוֹת כִּתּוֹת עַל הָאֲבָנִים: אָמַר לָהֶם: בּוֹאוּ עִמִּי, שֶׁאוֹצִיא לָכֶם מַיִם. אָמְרוּ לוֹ: מִזֶּה אָנוּ מְבַקְּשִׁים, אִם מִן הַסֶּלַע הַזֶּה אִי אַתָּה מוֹצִיא, אַף מִן אַחֶרֶת אֵין אָנוּ מְבַקְּשִׁים – וְנִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו כְּנֶגְדָּם, וְנִשְׁבַּע שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא לָהֶם מַיִם, אֶלָּא מֵאוֹתָהּ שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ (ילק"ש לבמדבר, תשסג).


לֵצָנִים – רעי לב הלועגים לכול.

הַקְּרֵבִים – העומדים ליד האבן.

פִּקְּחִים – בקיאים ומבינים.

לְהַטְעוֹת אוֹתָנוּ – כאילו הצליח בדרך נס להוציא מים מן האבן.

אִלּוּ כֵּן – אם באמת יש בו הכוח.

הָפַךְ פָּנָיו – הביט לאחור.

עֲשׂוּיִים כִּתּוֹת וגו' – עומדים קבוצות קבוצות סביב אבנים שונות.

מִזֶּה אָנוּ מְבַקְּשִׁים – מן הסלע הזה דווקא אנו רוצים.

נִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו – נעשו פניו ירוקים מכעס.

מֵאוֹתָהּ שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ – מן האבן שהוא רוצה להוציא ממנה מים.

*


קא “וַיָּרֶם משֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם” (במדבר כ, יא) – הִכָּה פַּעַם אַחַת, הִתְחִיל הַסֶּלַע נוֹטֵף מַיִם מוּעָטִים, טִפִּין טִפִּין. אָמְרוּ לוֹ: בֶּן עַמְרָם, הַמַּיִם הַלָּלוּ לְיוֹנְקֵי שָׁדַיִם אוֹ לִגְמוּלֵי חָלָב? מִיָּד הִקְפִּיד כְּנֶגְדָּם, וְהִכָּה פַּעֲמַיִם וְיָצְאוּ מַיִם רַבִּים וְשָׁטְפוּ כָּל מָה שֶׁהָיָה נָתוּן כְּנֶגְדָּם (תנחומא חוקת, ט; תנחומא בובר חוקת, ל).

גְּמוּלֵי חָלָב – מי שזה עתה סיימו לינוק.

הִכָּה פַּעֲמַיִם – פעם נוספת.

נָתוּן כְּנֶגְדָּם – מצוי למולם.