לוגו
הַנִּסִּים עַל נַחַל אַרְנוֹן
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

קי “עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ” (במדבר כא, יז) – מָה הֵם הַנִּסִּים עַל נַחַל אַרְנוֹן? אָדָם הָעוֹמֵד עַל הָהָר מִזֶּה וּמְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בָּהָר מִזֶּה, וְהוּא רָחוֹק מִמֶּנּוּ שִׁבְעָה מִילִין; וְהַדֶּרֶךְ יוֹרֵד לְתוֹךְ הַנַּחַל וְעוֹלֶה, וְדַרְכָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹר בְּתוֹךְ הַנְּחָלִים. נִתְכַּנְּסוּ כָּל הָאֻמּוֹת, אֻכְלוּסִין עַד אֵין סוֹף, וְיָשְׁבוּ מִקְצָתָם בְּתוֹךְ הַנַּחַל; וְהָהָר עָשׂוּי מִלְּמַעְלָן מְעָרוֹת, וּכְנֶגֶד הַמְּעָרוֹת בָּהָר שֶׁכְּנֶגְדּוֹ עָשׂוּי סְלָעִים סְלָעִים כְּמִין שָׁדַיִם. נִכְנְסוּ הָאֻכְלוּסִין לְתוֹךְ הַמְּעָרוֹת, וְאָמְרוּ: כְּשֶׁיֵּרְדוּ יִשְׂרָאֵל לְתוֹךְ הַנַּחַל, אֵלּוּ שֶׁבְּתוֹךְ הַנַּחַל עוֹמְדִים מִלִּפְנֵיהֶם, וְאֵלּוּ – לְמַעְלָה מִן הַמְּעָרוֹת, וְנַהֲרֹג אֶת כֻּלָּם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ יִשְׂרָאֵל לְאוֹתוֹ מָקוֹם, לֹא הִצְרִיכָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לֵירֵד לְמַטָּה לְתוֹךְ הַנַּחַל, אֶלָּא רָמַז לֶהָרִים וְנִכְנְסוּ שָׁדַיִם שֶׁל הַר זֶה לְתוֹךְ הַמְּעָרוֹת – וּמֵתוּ כָֻּלם. וְהִקִּיפוּ הֶהָרִים רָאשֵׁיהֶם זֶה לָזֶה וְנַעֲשׂוּ דֶרֶךְ כְּבוּשָׁה, וְלֹא נוֹדַע אֵיזֶה נִסְמַךְ לַחֲבֵרוֹ.

וְאוֹתוֹ נַחַל מַפְסִיק בֵּין תְּחוּמֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ מוֹאָב; הַר שֶׁבְּאֶרֶץ מוֹאָב, שֶׁבּוֹ הַמְּעָרוֹת, לֹא נִזְדַּעְזַע, וְהַר שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁבּוֹ הַסְּלָעִים כְּמִין שָׁדַיִם, נִזְדַּעְזַע וְנִסְמַךְ לְהַר שֶׁכְּנֶגְדּוֹ. וּמִפְּנֵי מָה נִזְדַּעְזַע? מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מָשָׁל לְשִׁפְחָה שֶׁרָאֲתָה בֶּן אֲדוֹנָהּ בָּא אֶצְלָהּ, קָפְצָה וְקִדְּמָה אוֹתוֹ וְקִבְּלַתּוּ.

כְּשֶׁנִּכְנְסוּ הַסְּלָעִים לְתוֹךְ הַמְּעָרוֹת וְרוֹצְצוּ כָּל אוֹתָם הַגִּבּוֹרִים, יָרְדָה הַבְּאֵר אֶל הַנַּחַל וְנִתְגַּבְּרָה שָׁם, וְאִבְּדָה אֶת כָּל הָאֻכְלוּסִין, כְּשֵׁם שֶׁאִבֵּד אוֹתָם הַיָּם, וְעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל אוֹתָם הֶהָרִים, וְלֹא יָדְעוּ כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא: הֲרֵי אֲנִי מוֹדִיעַ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כַּמָּה אֻכְלוּסִין אִבַּדְתִּי מִפְּנֵיהֶם – יָרְדָה הַבְּאֵר לְתוֹךְ הַמְּעָרָה וְהוֹצִיאָה גֻלְגְּלִיּוֹת וּזְרוֹעוֹת וְרַגְלַיִם שֶׁאֵין לָהֶן חֵקֶר, וְיִשְׂרָאֵל חָזְרוּ לְבַקֵּשׁ אֶת הַבְּאֵר, וְרָאוּהָ מְאִירָה כַּלְּבָנָה בְּתוֹךְ הַנַּחַל, וְהִיא מוֹצִיאָה אֶת אֵיבְרֵי הָאֻכְלוּסִין. וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים עַל הַנְּחָלִים וְאָמְרוּ שִׁירָה עָלֶיהָ: “עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ” (במדבר כא, יז) (תנחומא בובר חוקת; במ"ר יט, כה).


הַנִּסִִים – שבגללם שרו בני ישראל שירת הלל לבאר.

שִׁבְעָה מִילִין – כשבעה ק"מ.

הַנַּחַל – הוואדי שבין שני ההרים הרחוקים זה מזה.

מִלְּמַעְלָן – בחלקו העליון.

הִצְרִיכֶם – התיר להם.

וְהִקִּיפוּ – קירבו.

כְּבוּשָׁה – סלולה.

וְלֹא נוֹדַע וגו' – ולא היה אפשר להבחין בין שני ההרים שנדבקו זה לזה.

מַפְסִיק – משמש כקו גבול.

בֶּן אֲדוֹנָהּ – עם ישראל המשול לבנו של הקב"ה.

נִתְגַּבְּרָה – עלתה בשפע על גדותיה.

הַיָּם – ים סוף, שהטביע את המצרים.

גֻלְגְּלִיּוֹת – גולגולות.

שֶׁאֵין לָהֶן חֵקֶר – בכמות שאי אפשר למנותה.

לְבַקֵּשׁ – לחפש.