קיא כְּשֶׁבָּאוּ משֶׁה וְיִשְׂרָאֵל לִתְחוּמָהּ שֶׁל אֶדְרֶעִי אָמַר לָהֶם משֶׁה: נַחֲנֶה כָאן וּבְשַׁחֲרִית אָנוּ נִכְנָסִים וְכוֹבְשִׁים אוֹתָהּ. עָמְדוּ בְּשַׁחֲרִית, בָּאוּ לִכָּנֵס לְאֶדְרֶעִי, וַעֲדַיִן לֹא הָיְתָה הָעַיִן רוֹאָה, תָּלָה משֶׁה אֶת עֵינָיו וְרָאָה אֶת עוֹג יוֹשֵׁב עַל הַחוֹמָה וְרַגְלָיו מַגִּיעוֹת לָאָרֶץ. אָמַר משֶׁה: אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֲנִי רוֹאֶה, חוֹמָה אַחֶרֶת בָּנוּ אֵלּוּ בַּלָּיְלָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא: משֶׁה, זֶה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה עוֹג הוּא – נִתְיָרֵא משֶׁה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא: “אַל תִּירָא אֹתוֹ” (במדבר כא, לד), שֶׁמַּפִּילוֹ אֲנִי לְפָנֶיךָ. עָשׂוּ עִמּוֹ מִלְחָמָה.
אָמַר עוֹג: מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל כַּמָּה הוּא? – שָׁלוֹשׁ פַּרְסָאוֹת. אֵלֵךְ וְאֶעֱקֹר הַר בֶּן שָׁלוֹשׁ פַּרְסָאוֹת וְאֶזְרֹק עֲלֵיהֶם וְאֶהֶרְגֵם. הָלַךְ עָקַר הַר בֶּן שָׁלוֹשׁ פַּרְסָאוֹת וְהִנִּיחוֹ עַל רֹאשׁוֹ. הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא עָלָיו נְמָלִים וּנְקָבוּהוּ, וְיָרַד לוֹ עַל צַוָּארוֹ. בִּקֵּשׁ לְשָׁלְפוֹ – נִשְׁתַּרְבְּבוּ לוֹ שִׁנָּיו לְכָאן וּלְכָאן וְלֹא יָכֹל לְשָׁלְפוֹ. משֶׁה כַּמָּה הָיָה? – עֶשֶׂר אַמּוֹת. נָטַל קַרְדֹּם בֶּן עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְקָפַץ עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְהִכָּהוּ בְּקַרְסֻלָּיו וַהֲרָגוֹ.
תַּנְיָא, אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי. פַּעַם אַחַת רַצְתִּי אַחַר צְבִי וְנִכְנַס בְּקוּלִית שֶׁל מֵת, וְרַצְתִּי אַחֲרָיו שָׁלוֹשׁ פַּרְסָאוֹת, וּצְבִי לֹא הִגַּעְתִּי וְקוּלִית לֹא כָּלְתָה. כְּשֶׁחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי אָמְרוּ לִי: שֶׁל עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָיָתָה (דב“ר א, כד; ילק”ש לדברים, תתי; ברכות נד ע“ב; נידה כד ע”ב).
אֶדְרֶעִי – שבעבר הירדן המזרחי.
לֹא הָיְתָה הָעַיִן רוֹאָה – שטרם עלה אור היום.
תָּלָה – הרים.
שָׁלוֹשׁ פַּרְסָאוֹת – כשנים עשר ק"מ.
נְקָבוּהוּ – חוררו חור בהר.
לְשָׁלְפוֹ – מעל צווארו.
נִשְׁתַּרְבְּבוּ – נתארכו.
עֶשֶׂר אַמּוֹת – כחמישה מטרים.
קַרְדֹּם – גרזן.
תַּנְיָא – שנויה (מילה ארמית המשמשת כפתיחה להבאת מסורת של תנא).
קוּלִית – עצם השוק, שהיא חלולה.
צְבִי לֹא הִגַּעְתִּי וגו' – לא השגתי את הצבי ולא הגעתי אל סופה של הקולית.
עוֹג – שהיה ענק בממדיו.