קכז “וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה” (דברים לד, י) – תַּנְיָא, כָּל הַנְּבִיאִים נִסְתַּכְּלוּ בְּאַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה” (הושע יב, יא), משֶׁה רַבֵּנוּ נִסְתַּכֵּל בְּאַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט” (במדבר יב, ח). חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה נִבְרְאוּ בָּעוֹלָם, וְכֻלָּם נִתְּנוּ לְמשֶׁה בְסִינַי חָסֵר אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹהִים” (תהלים ח, ו) (יבמות מט עב; נדרים לח ע"א).
תַּנְיָא – שנויה (מילה ארמית המשמשת כפתיחה להבאת מסורת של תנא).
נִסְתַּכְּלוּ בְּאַסְפַּקְלַרְיָה – הביטו בהתגלותו של הקב"ה אליהם כאילו דרך מראה עכורה.
“אֲדַמֶּה” – נראה כדבר הדומה למשהו אחר.
הַמְּאִירָה – שקופה.
שַׁעֲרֵי בִּינָה – דרגות של בינה.
חָסֵר אֶחָד – כלומר: ארבעים ותשעה מתוך החמישים.
*
קכח "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל ה' " (שמות יט, כג) – לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִמְעָרָה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל שְׂפַת הַיָּם, עָלָה הַיָּם וּמִלֵּא אוֹתָהּ, מִכָּאן וְאֵילָךְ הַיָּם נוֹתֵן לַמְּעָרָה וְהַמְּעָרָה לַיָּם – כָּךְ “וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה”, "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל ה' ", “וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה” (תנחומא בובר כי תשא, יד; שמו"ר מה,ג).
לְמָה הַדָּבָר דוֹמֶה? – למה דומים יחסי משה והקב"ה?
נְתוּנָה – מצויה.
מִכָּאן וְאֵילָךָ – לאחר שהוצפה המערה במים.
“ה' אֶל משֶׁה”, "משֶׁה אֶל ה' " – לאחר שנתמלא משה מן השכינה, פעמים שהשכינה אף היא קיבלה ממנו.
*
קכט “וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם” (במדבר יא, יז) – וְאִם תֹּאמַר: הַזְּקֵנִים שֶׁהָיְתָה נְבוּאָתָם מִשֶּׁל משֶׁה, שֶׁמָּא חָסֵר מִנְּבוּאָתוֹ כְּלוּם? – לָאו! לְמָה הָיָה משֶׁה דּוֹמֶה בְּאוֹתָה שָׁעָה? לְנֵר שֶׁהָיָה דוֹלֵק, וּמַדְלִיקִים מִמֶּנּוּ נֵרוֹת הַרְבֵּה, וְאוֹרוֹ אֵינֶנּוּ חָסֵר כְּלוּם; אַף כֵּן משֶׁה, אַף עַל פִּי שֶׁנָּטְלוּ הַנְּבִיאִים מִנְּבוּאָתוֹ, לֹא חָסְרָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל משֶׁה כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה” (דברים לד, י) (תנחומא בובר בהעלותך, כב; ספרי במדבר, צג).
הַזְּקֵנִים וגו' – הם שבעים הזקנים שחלקו עם משה את הנהגת העם וזכו להינבא מכוח רוחו של משה.
חָסֵר מִנְּבוּאָתוֹ – נפגמה נבואתו (של משה).
*
קל “וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה” (שמות ג, ד) – הוּא משֶׁה עַד שֶׁלֹּא נִדְבַּר עִמּוֹ, הוּא משֶׁה מִשֶּׁנִּדְבַּר עִמּוֹ (במ"ר יד, כא). הוּא משֶׁה וגו' – והכפילות נדרשת כאומרת כי משה לא נתגאה ולא שינה את אופיו ודרכיו גם לאחר שנגלה אליו הקב"ה ושוחח עמו.
*
קלא מֵהֵיכָן נָטַל משֶׁה קַרְנֵי הוֹד? רַ' יְהוּדָה בַר נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כְּשֶׁמּשֶׁה כָּתַב אֶת הַתּוֹרָה נִשְׁתַּיֵּר בַּקֻּלְמוּס קִמְעָא וְהֶעֱבִירוֹ עַל רֹאשׁוֹ, וּמִשָּׁם נַעֲשׂוּ לוֹ קַרְנֵי הַהוֹד (תנחומא בובר כי תשא, כ).
קַרְנֵי הוֹד – שקרן עור פניו של משה לאחר שירד מהר סיני (שמות לד, כט).
נִשְׁתַּיֵּר בַּקֻּלְמוּס וגו' – נשארה טיפה תלויה בקצה כלי הכתיבה.