אַתְּ מְשֻׁבֶּצֶת כַּחַל וְעֵנָב,

גּוֹדֶשֶׁת וִינוֹ רוֹסוֹ, וִינוֹ בְּיַנְקוֹ,

עָבֹת נוֹפֵך, פָּרוּץ הוּא וְעָנָו,

נוֹפֵךְ זֶה הֶחָדָש וְהַנּוֹשָׁן כֹּה.

זִמְרֵךְ נֵעוֹר עִם שַׁחַר מְתֹרָג

בְּפִי בַּמְבִּינוֹ, סֶנְיוֹר, סֶנְיוֹרִינָה,

כָּאן אָרִיָּה כְּאֹדֶם הַפָּרָג – – –

אַתְּ אֶרֶץ־רוֹמִי, לְעָצְבִּי, שְׂאִי־נָא.

נִכְסֵי מִנְזָר וְלַחַן נְזִירִים;

צְקוּן צַלְיָן וְקִטּוּרֵי נִיחוֹחַ.

עַל כֵּן אֶשְׂרֹך דַּרְכִּי בָּךְ עֲרִירִי

וּבְגֹבַה שִׁקּוּפֵךְ לִבִּי שָׁחוֹחַ.

אַתְּ! הֲמוֹנַיִךְ הֵמָּה כִּלְפָנִים –

אַלְפֵי הֵידָד! שַׁעֲשׁוּעִים וָלֶחֶם!

מָה רַב עָשְׁרֵךְ, מָה רַבּוּ הַגּוֹנִים,

וּמְחִירֵךְ בָּעֶצֶם הַמֻּשְׁלֶכֶת. – –

דָּמִי שָׁאוּג אֶל לֶחֶם וְחָזוֹן,

לֹא קִרְקְסֵי לוּלְְיָן וְקֶצֶף שַׁעַט.

עַתָּה בִּינוֹתִי שִׂנְאָתֵךְ הַזּוֹ,

מִדּוֹר לְדוֹר נִפְרֶשֶׁת וּמְפַעְפַּעַת. –

חֻלִּין וְקֹדֶשׁ אִיקוֹנִין. וְרָז,

אֲשֶׁר פִּשְׁרוֹ עֲמוּס אֵימִים כַּסֶּלַע.

וְשַׁעַר טִיטוֹס בָּךְ עוֹדוֹ כְּאָז.

שָׁמַיִךְ אֶרֶץ־רוֹמִי, אַקְוָרֵלָה…