בְּאֶרֶץ מְרַצְּחַי

שָׁמַיִם לֹא בֻּקָּעוּ

וְלֹא חָדְלוּ מִלֶּכֶת

עִדָּנִים.

אֲנִי הָעֵד

בְּהֵחָבֵש כָּל פֶּצַע

מִן זִירָה

וּמִן חָרְבָּן.

כְּבוּלוֹת יָדַי הַשְׁתַּיִם

אֶל סֵפֶר בְּנֵי בְּרִיתִי, –

סְעִיף בִּסְעִיף

מִסְּעִיפִים.

וְלָמָּה?

וְעַל מָה?

יַחְדָּיו הֲכִי לַקֶּטֶל

לֹא הֹרַקְנוּ?

בְּנוֹת מְרַצְּחַי תִּצְחַקְנָה

יַחוּמוֹת;

בְּחֵיק כּוֹבְשִׁים

פְּנוּקֵי דַפְנָה וְנִצָּחוֹן

מִגְּדוֹת הַהוּדְסוֹן וְהַתֵּמְז

תִּשְׁגַּלְנָה בַּלֵּילוֹת.

וִיסְקִי וּמִקְטֶרֶת – –

מִצְהֲלוֹת מִשְׁתֶּה

וּמִצְהֲלוֹת כֵּרָה.

בְּאֶרֶץ מְרַצְּחַי

הֵרִיעוּ עִלּוּסִים

וְאֵין תַּאֲנִיָּה.

אֲשֶׁר אֶפְרָם טֹרַף

בָּרוּחַ,

אֲשֶׁר קִבְרָם שָׁכוּל

מִבְּדַל צִיּוּן –

שַׁוְעָתָם מִפֶּתַח הֲדוּפָה,

נִפְלֶשֶׁת עֲרֻמָּה,

נִטְרֶדֶת מִמָּבוֹא.

בְּאֶרֶץ מְרַצְּחַי!…