אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹש, אַרְבַּע –

הִזְמִין אֵל לְךָ אִשָּׁה – בְּחַר-בָּהּ!

אַל תִּתְמַהְמָהּ, אַל תְּאַחֵר,

שֶׁמָּא יְקַדֶּמְךָ אַחֵר.

אַף אָנֹכִי דְּבַשׁ מָצָאתִי –

אַךְ-לֹא בָא אֶל-פִּי וּשְׂפָתִי.

שְׁתַּיִם הָיוּ לָאַלְמָנָה:

אַחַת שְׁחֹרָה וְאַחַת לְבָנָה.

לֹא עֲלָמוֹת – מַרְגָּלִיּוֹת,

פְּרֵדוֹת נָאוֹת וִיפֵיפִיּוֹת,

אַשְׁרֵי מִי שֶׁרָאָה פְנֵיהֶן –

וַאֲנִי אָהַבְתִּי שְׁתֵּיהֶן.

אַךְ אֵין מַגִּיד, אַךְ אֵין פּוֹתֵר,

מִי מֵהֶן אָהַבְתִּי יוֹתֵר.

עָבְרָה עֵת, לֹא אֵדַע כַּמָּה,

וָאֶתְמַהְמָהּ, וָאֶתְמַהְמָהּ.

פִּתְאֹם בָּא הַשֵּׁד וַחֲטָפָן –

שֵׁד גְּדָל-בְּלֹרִית וְשֵׁד גְּדָל-שָׂפָם.

וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי, גֹּלֶם,

רַוָּק זָקֵן עַד הָעוֹלָם.

וּמִכָּאן לְכָל-הַנְּעָרִים

מוּסַר הַשְׂכֵּל וּמֵישָׁרִים:

אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹש, אַרְבַּע –

הִזְמִין אֵל לְךָ אִשָּׁה – בְּחַר-בָּהּ!

אַל תִּתְמַהְמָהּ, אַל תְּאַחֵר,

שֶׁמָּא יְקַדֶּמְךָ אַחֵר.