נִסּוּר מַשּׂוֹר וְהֶנֶף כֵּילַפוֹת וְכַשִּׁילּים,

וְשוּב רָבְדֵי נִדְבָּךְ עַל גַּב אָרִיחַ.

אֵלִי, אֵלִי, חֲדַל לְפַתּוֹתֵנִי לְהַשְׁלִים,

בּוּעוֹת חֲלוֹם לָרֹחַק לְהַפְרִיחַ.

בַּאֲשֶׁר נִנְעֶצֶּת עַיִן – סִיד וּמֶלֶט וּפִגּוּם,

יָדַיִם חֲפֵצוֹת עוֹשׂוֹת בּמְלֶאכֶת.

אֵלִי, אֵלִי, הָבֵא רַגְלַי בַּסַּד לְבַל אָקוּם

עִם הַמַרְאֶה הַזֶּה מִכָּאן לָלֶכֶת.

סִלּוּק עִיִּים טּרְטוּר דַּחְפּוֹר וְנֶקֶשׁ מַעְדֵּר,

נוֹשְׁרוֹת הַתַּחְבְּשׁוֹת – וְאֵין צַלֶּקֶת – –

אֵלִי, אֵלִי, אֵיכָה תָּהִין לִשְׁכֹּחַ וּלְוַתֵּר

וּלְהִצְטַחֵק בַּשֶּׁמֶשׁ הַדּוֹלקֶתֶ?

נִשָּׂא עוֹלֵז בִּמְלֹא הַשֶּׁטַח זֶמֶר בַּנָּאִים;

אֲנָך וְהֹלֶם מַקָּבוֹת בַּכֹּחַ.

אֵלִי, נִמְחִים עִיֵי־הֶחֳרָבוֹת הּאַחֲרוֹנִים,

אַל תְּוַתֵּר וְאַל תִּתֵּן לִשְׁכֹּחַ…