לִבִּי קוּנְכִית – – –

קוֹלוֹת בּוֹ מְקַלְּחִים:

יְבָב וְתָגָר וְצָקוּן וְתְפִלָּה.

אוֹשְׁדִים קִטְעֵי פָּסוּק וָהֶגֶה,

אֲשֶׁר נֻתְּקוּ

מִגַּרְדּוֹמִים,

אֲשֶׁר פּּרְחוּ

מֵרַכָּבוֹת הוֹלְכוֹת לַכִּבְשָׁנִים,

מָה רַבּוּ הַקּוֹלוֹת,

מָה רַבּוּ, –

זַעֲקוֹת עֱזוּז

שֶׁל מְנִיפֵי נֵס מֶרֶד;

פִּכּוּי עָנָו

שֶׁל מְחַלֵּי אֱלֹהַּ מְרֻחָק.

אֵי אֹזֶן,

אֲשֶׁר תְּהֵא כְּרוּיָה רַק רֶגַע

לַקּוּנְכִית?

אֲנִי צוֹפֶה וּמֶבָּטִי דוֹהֵר – – –

מַשִּׂיג עָבָר,

רוֹדֵף עָתִיד,

עוֹלֶה אֶל כֶּתֶר מְלָכִים

וְעִם יוֹשְׁבֵי צַלְמָוֶת מִתְפַּלֵּשׁ,

אֲנִי צוֹפֶה וּמֶבָּטִי חוֹזֵר

יָגֵעַ וְנִכְלָם…