יָמִים רַבִּים נִלְחַם אֲרִי
בַּבַּרְדְּלָס הָאַכְזָרִי
בְּשֶׁל סִכְסוּךְ גְּבוּלוֹת בַּיַּעַר.
אֶפְשָׁר הָיָה אָמְנָם לִמְצוֹא בּוֹרֵר כָּשֵׁר –
אַךְ לֹא לְפִי טִבְעָם הָיָה לְהִתְפַּשֵּׁר.
הֲרֵי בְּחֹק וָדִין כָּל בַּעַל-כֹּחַ – בַּעַר.
לַחֲזָקִים יֵשׁ כְּלָל פָּשׁוּט:
הַמְּנַצֵּחַ – לוֹ הַזְּכוּת.
אַךְ גַּם בַּמִּלְחָמָה יֵשׁ הֲפוּגוֹת-בֵּינַיִם:
שֶׁאִם לֹא כֵּן, מֻבְטָח לַשְּׁנַיִם
שֶׁיְּקַפְּחוּ הַצִּפָּרְנַיִם.
עָיְפוּ הַגִּבּוֹרִים – וּבֵינֵיהֶם הֻחְלַט
לִמְסוֹר רִיבָם לִידֵי מִשְׁפָּט:
לַחְדּוֹל מִכָּל מִלְחֶמֶת-רֶצַח,
מִן הָאֵיבָה הַנּוֹשָׁנָה,
וּבְרִית-שָׁלוֹם לִכְרוֹת לָנֶצַח –
עַד הַתִּגְרָה הָרִאשׁוֹנָה.
“כְדֵי שֶׁהַבֵּרוּר יִהְיֶה מָהִיר וְנוֹחַ” –
אוֹמֵר הַבַּרְדְּלָס: "נִבְחַר-נָא בָּאֵי-כֹּחַ,
וְכָל אֲשֶׁר יַחְלִיטוּ הֵם –
כַּךְ יִכָּתֵב וְיֵחָתֵם.
שֶׁלִּיחִי יִהְיֶה חָתוּל, נַנִּיחַ.
אֵינוֹ יְצוּר הָדוּר, אַךְ תָּם וּטְהוֹר-מַצְפּוּן;
וּמִצִּדְךָ – חֲמוֹר מַנֵּה-נָא לְשָׁלִיחַ:
אַךְ זֶהוּ כְּלִי יָקָר! פִּקֵּחַ וְשָׁנוּן!
אוֹדֶה וְלֹא אֵבוֹשׁ, כִּי אֲקַנֵּא בַּסֵּתֶר
שֶׁיֵּשׁ לְךָ כָּזֶה: כָּל יוֹעֲצֵי-הַכֶּתֶר
אֵינָם שָׁוִים, כֻּלָּם יַחְדָּו,
פַּרְסָה אַחַת מִפַּרְסוֹתָיו.
וּבְכֵן נוּכַל לִסְמוֹךְ בְּלִי פַּחַד
עַל הַחְלָטַת שְׁנֵי אֵלֶּה יַחַד".
גַּם הָאַרְיֵה בְּדֶרֶךְ-כְּלָל
הִסְכִּים לַסֵּדֶר בְּלִי וִכּוּחַ
וְרַק תִּקוּן קָטָן הִכְנִיס בִּשְׁעַת נִסּוּחַ:
בְּמָקוֹם חֲמוֹר – מִנָּה שׁוּעָל.
“כַּךְ” – סָח הוּא לְעַצְמוֹ – "יִהְיֶה יוֹתֵר בָּטוּחַ:
מָה שֶׁכְּדַאי לְמִתְנַגדַי –
לִי בְּוַדַּאי אֵינוֹ כְּדַאי".