עח אָמַר ר' יְהוֹשֻׁעַ דְּסִיכְנִין בְּשֵׁם רַ' לֵוִי: הֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה דּוֹר דּוֹר וְשׁוֹפְטָיו, דּוֹר דּוֹר וּמְלָכָיו, דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו, דּוֹר דּוֹר וּמַנְהִיגָיו, דּוֹר דּוֹר וּמַשְׁנָיו, דּוֹר דּוֹר וְשׁוֹטְרָיו, דּוֹר דּוֹר וּפַרְנָסָיו, דּוֹר דּוֹר וְחוֹמְסָיו, דּוֹר דּוֹר וְגַזְלָנָיו, דּוֹר דּוֹר וּנְבִיאָיו, וְהֶרְאָהוּ שָׁאוּל וּבָנָיו נוֹפְלִים בַּחֶרֶב. אָמַר לְפָנָיו: מֶלֶךְ רִאשׁוֹן שֶׁיַּעֲמֹד עַל בָּנֶיךָ יִדָּקֵר בַּחֶרֶב? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְלִי אַתָּה אוֹמֵר? – אֱמֹר אֶל הַכּוֹהֲנִים שֶׁהָרַג, שֶׁהֵם מְקַטְרְגִים אוֹתוֹ! זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה: אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים” (ויקרא כא, א) (ויק"ר כו, ז).
דּוֹר דּוֹר וגו' – את כל הדורות העתידים לבוא ואת קורותיהם.
מַשְׁנָיו – המלמדים אותו משנה.
חוֹמְסָיו – השודדים אותו.
הַכּוֹהֲנִים שֶׁהָרַג – בנוב, עיר הכוהנים (שמואל א כב).
מְקַטְרְגִים אוֹתוֹ – מאשימים אותו כקטגור במשפט.
*
עט אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ שָׁאוּל? מִפְּנֵי שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ מַה יֹּשִׁיעֵנוּ זֶה וַיִּבְזֻהוּ… וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ” (שמואל א י, כז). אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מִפְּנֵי מָה לֹא נִמְשְׁכָה מַלְכוּת בֵּית שָׁאוּל? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בוֹ שׁוּם דֹּפִי (יומא כב ע"ב).
נֶעֱנַשׁ – במותו ובאובדן מלוכתו.
מָחַל – ויתר, ואין מלך רשאי לוותר על הכבוד המגיע לו.
נִמְשְׁכָה – לבניו אחריו.
דֹּפִי – פגם בו ובייחוסו (והיה קיים החשש שמלכים מצאצאיו יתגאו בשל כך על ישראל).
*
פ “וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד… וַיֹּאמֶר ה': אֶל שָׁאוּל” (שמואל ב כא, א־ב) – שֶׁלֹּא נִסְפַּד כַּהֲלָכָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד: דָּוִד, אֵינוֹ שָׁאוּל שֶׁנִּמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה? אֵינוֹ שָׁאוּל שֶׁבְּיָמָיו לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲבוֹדָה זָרָה בְּיִשְׂרָאֵל? אֵינוֹ שָׁאוּל שֶׁחֶלְקוֹ עִם שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא? – וְאַתָּה בָּאָרֶץ וְהוּא בְּחוּצָה לָאָרֶץ?! מִיָּד עָמַד דָּוִד וְכִנֵּס כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּגְדוֹלֵיהֶם וְעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָאוּ לְיָבֵשׁ גִּלְעָד וּמָצְאוּ אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ שֶׁלֹּא שָׁלְטָה בָּהֶן רִמָּה, וְנָטְלוּ אוֹתָן וּנְתָנוּן בְּתוֹךְ אָרוֹן וְעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן. וְצִוָּה דָּוִד לִהְיוֹת מַעֲבִירִין אֲרוֹנוֹ שֶׁל שָׁאוּל בְּכָל גְּבוּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט. וְהָיָה הַשֵּׁבֶט שֶׁנִּכְנַס בּוֹ אֲרוֹנוֹ שֶׁל שָׁאוּל הָיוּ יוֹצְאִים הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם וּנְשׁוֹתֵיהֶם וְגוֹמְלִין חֶסֶד עִם שָׁאוּל וּבָנָיו, כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל יְדֵי חוֹבָתָם. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁגָּמְלוּ חֶסֶד, מִיָּד נִתְמַלֵּא רַחֲמִים וְנָתַן מָטָר עַל הָאָרֶץ (במ“ר ח, ד; פדר”א יז; ילק"ש לשמואל קנד).
“אֶל שָׁאוּל” – בגלל שאול.
נִסְפַּד כַּהֲלָכָה – נאמרו עליו הספדים כראוי לו.
אֵינוֹ שָׁאוּל וגו' – האין זה אותו אדם שנמשח בשמן אשר משמש להכתרת מלכים?
לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲבוֹדָה זָרָה – כשסילק מן העולם את הכֶּשפים והיידעונים (שמואל א כח, ג).
חֶלְקוֹ – מקומו (בעולם הבא [שמואל א כח, יט]).
בְּחוּצָה לָאָרֶץ – שעצמותיו קבורות היו ביבש גלעד שממזרח לירדן.
רִמָּה – תולעים.
גּוֹמְלִין חֶסֶד – מלווים את המת ומספידים אותו.
וְנָתַן מָטָר – ובכך תמה בצורת שהובאה, על פי המדרש, משום ששאול לא הובא לקבורה ראויה.