קמ “וְיִתְּנוּ לָנוּ שְׁנַיִם פָּרִים” (מלכים א יח, כג) – אָמַר לָהֶם אֵלִיָּהוּ לִנְבִיאֵי הַבַּעַל: בַּחֲרוּ לָכֶם שְׁנֵי פָּרִים תְּאוֹמִים מֵאֵם אַחַת, הַגְּדֵלִים עַל אֵבוּס אֶחָד, וְהָטִילוּ עֲלֵיהֶם גּוֹרָלוֹת. אֶחָד לַשֵּׁם וְאֶחָד לַבַּעַל. בָּחֲרוּ לָהֶם הַפָּר הָאֶחָד. פָּרוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ מִיָּד נִמְשַׁךְ וְהָלַךְ אַחֲרָיו, וְאוֹתוֹ הַפָּר שֶׁעָלָה לְשֵׁם הַבַּעַל – נִתְקַבְּצוּ כָּל נְבִיאֵי הַבַּעַל וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה לְהָזִיז אֶת רַגְלָיו מִן הָאָרֶץ וְלֹא יָכְלוּ. עַד שֶׁפָּתַח אֵלִיָּהוּ וְאָמַר לוֹ: לֵךְ עִמָּהֶם. הֵשִׁיב הַפָּר וְאָמַר לְאֵלִיָּהוּ לִפְנֵי כָּל הָעָם: אֲנִי וַחֲבֵרִי יָצָאנוּ מִבֶּטֶן אַחַת, מִפַּר אֶחָד, וְגָדַלְנוּ בְּמִרְעֶה אֶחָד, עַל אֵבוּס אֶחָד, וְהוּא עָלָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל מָקוֹם וּשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְקַדֵּשׁ עָלָיו, וַאֲנִי עָלִיתִי בְּחֵלֶק הַבַּעַל לְהַכְעִיס אֶת בּוֹרְאִי! אָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ: פַּר, פַּר, אַל תִּירָא, לֵךְ עִמָּהֶם וְאַל יִמְצְאוּ עֲלִילָה. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְקַדֵּשׁ עַל יַד זֶה שֶׁעִמִּי, כָּךְ מִתְקַדֵּשׁ עַל יָדְךָ. אָמַר לוֹ: וְכָךְ אַתָּה מְיַעֲצֵנִי? שְׁבוּעָה, אֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתִּמְסְרֵנִי אַתָּה בְּיָדָם! מִיָּד – “וַיִּקְחוּ אֶת הַפָּר אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם” (שם שם, כו). מִי נָתַן לָהֶם? – אֵלִיָּהוּ (תנחומא מסעי, ח; במ“ר כג, ט; ילק”ש למלכים, ריד).

אֵבוּס – כלי להזנת בעלי חיים.

הָטִילוּ עֲלֵיהֶם וגו' – בגורל יוחלט שפר אחד יהיה קורבן לבעל והאחר לקב"ה.

מָקוֹם – הקב"ה.

מִתְקַדֵּשׁ עָלָיו – בזכותו יתקדש שם הקב"ה בעולם.

עֲלִילָה – תירוץ (לכישלון).

*

קמא “וַיְפַסְּחוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה” (מלכים א יח, כו) – שֶׁעֲשָׂאוֹ חִיאֵל נָבוּב וְשָׂמוּ אוֹתוֹ בְּתוֹכוֹ, וְאָמְרוּ לוֹ: כְּשֶׁתִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִיָּד חֲתֵה הָאֵשׁ אֲשֶׁר בְּיָדְךָ וְהַדְלֵק מִתַּחְתָּיו. מִיָּד זִמֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָחָשׁ וּנְשָׁכוֹ וּמֵת (ילק"ש למלכים, ריד).

חִיאֵל – ראו קטע קלה.

נָבוּב – חלול.

חֲתֵה וגו' – הבער אש ממחתה שבידך (כדי שייראה כאילו ירדה אש מן השמים על מזבח הבעל).

זִמֵּן – גרם שיבוא.