קסו מִי כְּהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיּוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת פְּשָׁרָה בֵּין שְׁנֵי צַדִּיקִים, בֵּין חִזְקִיָּהוּ לִישַׁעְיָהוּ. חִזְקִיָּהוּ אָמַר: יָבוֹא יְשַׁעְיָהוּ אֶצְלִי, שֶׁכָּךְ מָצִינוּ בְּאֵלִיָּהוּ שֶׁהָלַךְ אֵצֶל אַחְאָב; וִישַׁעְיָהוּ אָמַר: יָבוֹא חִזְקִיָּהוּ אֶצְלִי, שֶׁכָּךְ מָצִינוּ בִּיהוֹרָם בֶּן אַחְאָב, שֶׁהָלַךְ אֵצֶל אֱלִישָׁע. מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הֵבִיא יִסּוּרִים עַל חִזְקִיָּהוּ וְאָמַר לוֹ לִישַׁעְיָהוּ: לֵךְ וּבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה.
“וַיָבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ… וַיֹּאמֶר… כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה” (ישעיה לח, א) – “מֵת אַתָּה” – בָּעוֹלָם הַזֶּה, “וְלֹא תִחְיֶה” – בָּעוֹלָם הַבָּא. אָמַר לוֹ חִזְקִיָּהוּ: כָּל כָּךְ לָמָּה? אָמַר לוֹ: מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נָשָׂאתָ אִשָּׁה. אָמַר לוֹ: מִשּׁוּם שֶׁנִּרְאָה לִי בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁעֲתִידִים לָצֵאת מִמֶּנִּי בָּנִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים. אָמַר לוֹ: מָה לְךָ אֵצֶל כִּבְשׁוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? מָה שֶׁנִּצְטַוֵּיתָ עֲשֵׂה – וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲשֶׂה כִּרְצוֹנוֹ. אָמַר לוֹ: עַכְשָׁו תֵּן לִי בִּתְּךָ; אֶפְשָׁר תִּגְרֹם זְכוּת שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ וְיֵצְאוּ מִמֶּנִּי בָּנִים מְהֻגָּנִים. אָמַר לוֹ: כְּבָר נִגְזְרָה עָלֶיךָ גְּזֵרָה. אָמַר לוֹ: בֶּן אָמוֹץ, כַּלֵּה נְבוּאָתְךָ וְצֵא! כָּךְ מְקֻבָּלְנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא: “אֲפִלּוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם – אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים”. לְסוֹף נָתַן לוֹ יְשַׁעְיָהוּ בִּתּוֹ. יָצְאוּ מִמֶּנּוּ מְנַשֶּׁה וְרַבְשָׁקֶה. פַּעַם אַחַת הִרְכִּיבָם עַל כְּתֵפָיו לְהוֹלִיכָם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. אָמַר אֶחָד מֵהֶם: רָאוּי רֹאשׁוֹ שֶׁל אַבָּא שֶׁיַּעֲלוּ בּוֹ דָּגִים. אָמַר הַשֵּׁנִי: רָאוּי רֹאשׁוֹ שֶׁל אַבָּא שֶׁיַּקְרִיבוּ עָלָיו קָרְבָּן לַעֲבוֹדָה זָרָה. חֲבָטָם בְּקַרְקַע. מְנַשֶּׁה חָיָה וְרַבְשָׁקֶה מֵת (ברכות י ע"א).
חִזְקִיָּהוּ אָמַר וגו' – כי כל אחד מהם ראה עצמו חשוב מן האחר.
אֵלִיָּהוּ – מלכים א כא, יז.
יְהוֹרָם – מלכים ב ג, יב.
מְהֻגָּנִים – ראויים.
כִּבְשׁוֹנוֹ – סתריו, סודותיו.
מָה שֶׁנִּצְטַוֵּיתָ – לקיים מצוות “פרו ורבו”.
נִגְזְרָה עָלֶיךָ גְּזֵרָה – למות.
בֶּן אָמוֹץ – ישעיהו.
כַּלֵּה – סַיים.
מְקֻבָּלְנִי – יש בידי מסורת.
אֲבִי אַבָּא – דויד.
אַל יִמְנַע… הָרַחֲמִים – אל יימנע מלבקש שהקב"ה ירחם עליו.
מְנַשֶּׁה – מן הרשעים שבמלכי יהודה.
רַבְשָׁקֶה – לפי אחת המסורות (תרגום קהלת י, ט) הצטרף רבשקה אל אויבי ישראל (וראו קטע קנו).
רָאוּי – מתאים.
חֲבָטָם – השליך אותם (בכעס).
*
קסז “וַיִּשְׁכַּב יְחִזְקִיּהוּ עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּמַעֲלֵה קִבְרֵי בְנֵי דָוִיד” (דברי הימים ב לב, לג) – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: “בְּמַעֲלֵה” אֵצֶל מְעֻלִּים שֶׁבַּמִּשְׁפָּחָה, וּמִי הֵם? דָּוִד וּשְׁלֹמֹה. “וְכָבוֹד עָשׂוּ לוֹ בְמוֹתוֹ” (שם) – שֶׁיָּצְאוּ לְפָנָיו שְׁלוֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף חֲלוּצֵי כָּתֵף, דִּבְרֵי רַ' יְהוּדָה. אָמַר לוֹ רַ' נְחֶמְיָה: וַהֲלֹא לִפְנֵי אַחְאָב עָשׂוּ כֵּן! אֶלָּא שֶׁהִנִּיחוּ סֵפֶר תּוֹרָה עַל מִטָּתוֹ וְאָמְרוּ: קִיֵּם זֶה מָה שֶׁכָּתוּב בָּזֶה (בבא קמא טז ע“ב־יז ע”א).
יָצְאוּ לְפָנָיו – בהלווייתו.
חֲלוּצֵי כָּתֵף – חשופי כתף, סימן לאבלות.
וַהֲלֹא לִפְנֵי וגו' – והרי גם במותו של מלך רשע זה נהגו כך.
מִטָּתוֹ – שבה נשאו את חזקיהו לקברו.
זֶה, בָּזֶה – חזקיהו ומצוות התורה.
*
קסח מֵאֵימָתַי תַּמָּה זְכוּת אָבוֹת? אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מִיְּמֵי חִזְקִיָּה (שבת נה ע"א).
זְכוּת אָבוֹת – זכות אבות האומה שהגנה עד כה על העם.
מִיְּמֵי חִזְקִיָּה – שנאמר בפסוק שנדרש כעוסק במלך זה: “מעתה ועד עולם קנאת ה' צבאות תעשה זאת” (ישעיה ט, ו), ולא זכות אבות.