(מאת מאיר צבי הכהן רבינוביץ פיוטרקוב 1933).

לגדולי הצדיקים ואנשי המופת שראויים לתאור מפורט יחשב בודאי גם הצדיק ר' יעקב יצחק “היהודי הקדוש” מפשיסחא. עודו נער קטן בא פעם לדודו, שהיה ל"ו נסתר, ובהשתעשעו בשדה ראה יעקב יצחק הצעיר כי התפרצה קטטה בין העזים עלי הכר שלא יכלו לרעות בשלום לרגלי המרעה, ויתערב יעקב יצחק ויעשה שלום ביניהם.

דודו עמד לו מן הצד וירא את כל הנעשה ויאמר הנה הרועה הנאמן לעתיד, כי כך היתה גם ראשית דרכו של משה (“ומשה היה רועה”) ושל דוד (“מאחר עלות הביאו”) ונבואת הדוד נתקיימה.

ברבות הימים היה לתלמיד הצדיק ר' משה ליב הססובי ושל ה“חוזה” מלובלין.

אצל ר' משה ליב למד את תורת ההסתפקות במועט. כי היה ר' משה ליב חנוני זעיר וכך היה מנהגו, אך פדה כמה שהיה צריך מלחיתו, וצרכיו היו כמובן זעירים מאד, וכבר סגר את חנותו, וילך ללמוד תורה ולעבוד את השם. או כשבא איש לקנות מאתו דבר מה, הזכירו מראש אצל מי עוד אפשר לו להשיג את זה ולבסוף הזכיר כי גם אצלו כלומר אצל ר' משה ליב, אפשר לקנות את זה.

כמובן שבאופן של מסחר כזה, נשאר תמיד עני ואביון וחגור היה אבנט של תבן.

וכשהיה מעשה וברח בעל עבירה ממקום העבירה ורדפו אחריו אז פתח לו ר' משה ליב את הדלת ויאכילו וישקהו. אמנם חטא ויעבור עבירה, אבל בן האדם מסוגל לחטוא.

ואת כל המדות האלו סגל לו היהודי הקדוש, אבל בנגוד לבעש“ט ולגדולי תלמידיו והבאים אחריו העמיד הכל על התורה ועל למוד התורה היינו ש”ס ותוספות וכו' ולא השלים עם החסידות הנבערת.

והודות לזה היה באמת לגאון וחריף גדול, כך שאפילו גאון עולם כהרבי ר' יהונתן אייבשיץ ז"ל לא נשא חן בעיניו ויחליט שבספרו המפואר “אורים ותומים” לא מצא יותר מג' חדושים ראויים.

בשעת מלחמתו של נפוליאון ברוסיה ראה מעין “חבלי משיח” ויצפה בכל רגע ל“קץ” שיבוא. בינתים נתקלקל דבר מה, ועל זה האשים את עצמו. לדעתו, גלה יותר מדי סתרי תורה שצריכים היו להשאר טמירים ונעלמים.

והיה היה ממבארי התורה העמוקים ורק דברים מספר הרינו מעתיקים כאן:

קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם כלומר קדושים צריכים אתם להיות, על כי מה שהשגתם מאתי הוא קדוש כלומר הנשמה חלק אלהי ממעל. “איש אמו ואביו תיראו” ועליכם לירוא רק מה שבא מצד האב והאם, כלומר את הדם ואת הבשר שמהם מקור החטא: הסכנה היא בחומר וממנו צריכים להזהר.

“אין לנו שיור רק התורה הזאת” הרינו מחליטים, אבל בתורה יש לנו הכל, היא משלימה לנו הכל, כלומר את המזבח ואת המקדש ועל ידה אפשר להגיע לכל המדרגות.

“והייתם לי סגולה” הרי זו הוראה בנוגע ליחסנו לה' – יחסנו זה אליו צריך להיות לא כסם מרפא עשוי ומורכב על פי חשבון ודעת רק מעין “סגולה” כלומר ענין של אהבה נשמה ולב בלי תחבולות ובלי כל חכמות.

הוא לא היה בן חמשים אפילו (נולד בש' תקכ“ו – ונפטר בש' תקע”ה) כשנעדר מן העולם, ושמש חייו שמש התורה שקע אתו בלא עת.

החבור מתחלק לד' חלקים, והרי הוא מלאכת צורבא מרבנן שמשתמש בו בהרבה תורה שבעל פה של מומחים לחסידות.

נוסף על זה מחזקת ההקדמה הרקטריסטיקה מפורטת של ענפי החסידות הבודדים היינו של הבעש“ט כלומר המעשית־תורנית (חלקים בודדים של הפילוסופיה) ואח”כ החב“דית־פילוסופית טהורה ואח”כ הרופצ’יצית כלומר זו שעומדת על המצוות המעשיות ולבסוף זו הפשיסחאית הקשורה בהדגשה מיוחדת של הלמדנות, ביחוד זו של התלמוד ונושאי כליו.

הרי זו הוספת נופך חשוב לספרות החסידות הקימת.