תולדותיו 🔗
ר' מרדכי מנישחיז נולד בשנת תקי“ב1. רבו בחסידות היה ר' יחיאל מיכל מזלוצ’ב, אותו הכיר בימי נדודיו בגליציה. בתחילה כיהן כרב העיר לשניוב, ובשנת תק”ן2 התישב בנישחיז והחל לכהן שם כרבי, גם יסד שושלת. עיקר פירסומו קנה כבעל מופת, ו“השרף” ר' אורי מסטרליסק העיד עליו ש“היה יודע מעשה מראשית”.
ר' מרדכי נסתלק בשנת תק"ס3. זכר צדיק לברכה.
המלקות שריפאו 🔗
בבחרותו היה ר' מרדכי מנישחיז מתלמידיו המסורים של המגיד ממזריץ‘. פעם בא אליו נערו־משרתו של המגיד וביקש ממנו מתנה. ציווה ר’ מרדכי לחבריו שימתחו את הנער על השלחן וילקוהו מלקות. וכך עשו. הלך לו המשרת זעוף ומתאנח ממכאובו.
כשנודע הדבר למגיד, שתק ולא נשף בר' מרדכי ובתלמידיו האחרים.
לימים, לאחר שנפטר המגיד, חלה אותו משרת בשיתוק ידיו ורגליו. הביאה אותו אמו אל הצדיק ר' מרדכי מנישחיז, שכבר נתפרסם במופתיו, והתחננה לרפואה.
יצא ר' מרדכי מחדרו, הסתכל בחולה והכירו מיד. אמר לו: כבר יסרו אותך די בנעוריך, אינך חייב לסבול עוד. קום ועמוד על רגליך, בריא אתה!
מיד קם המשותק על רגליו בריא ושלם.
לא להתאונן 🔗
יהודי אחד בא אל הרבי ר' מרדכי ושפך לבו לפניו, שהוא מתפרנס בדוחק וביגיעה רבה.
אמר לו הצדיק: הרי פסוק מפורש בתורה: “בזעת אפיך תאכל לחם”!
כן, השיב היהודי, אילו היה לי לפחות לאחר היגיעה הקשה מזון ברווח לא הייתי מתאונן.
מקובל מפי הרופאים, שלא טוב לאכול הרבה לאחר שמזיעים – פסק הצדיק.
הפרופסור הגדול 🔗
חסיד חולה מאוד פנה לרופאים, שתה תרופות הרבה, וללא הועיל.
בא לצדיק מנישחיז לבקש עצה וברכה. אמר לו:
סע לפרופסור שבעיר אניפולי, הוא בוודאי ימצא לך התרופה הדרושה.
המרחק מנישחיז לאניפולי היה רב, ומסילת ברשל לא היתה קיימת עדיין, ונאלץ החולה לסבול מטילטולי הדרך הקשים עד שהגיע לשם. כשהגיע מיד שאל לפרופסור המומחה למחלתו.
שום פרופסור אין כאן, אפילו רופא, אפילו חובש אין בעירנו – השיבו לו יהודי המקום.
התפלא מאוד: וכי הצדיק מנישחיז יוליכו שולל, הלא מפורסם הוא בישרו ובצידקותו?
הצטער על איבוד הזמן ועל איבוד הכוחות בשל הנסיעה הקשה, ומיד פנה חזרה לנישחיז, לצדיק רבי מרדכי. בא וקבל לפניו בדמע. שמע הרבי על אכזבתו ותמיהתו ושאל אותו:
ומה עושים כל החולים באניפולי ללא רופא וחובש?
באין ברירה הם בוטחים בשם יתברך, שישלח להם רפואה שלמה משמים.
זהו הפרופסור מאניפולי – קרא הרבי – כמו שאמרו לך שם, ומי שמרפא אותם הוא ירפא גם אותך!
וכך היה. אך יצא מבית הצדיק, חש החסיד שהוא מחלים והולך.
שני בתי צואר לטלית קטן 🔗
הצדיק ר' מרדכי ביקש מאד להשיג טלית קטן מארץ ישראל. השתדלו החסידים, וסוף סוף עלה בידם לעשות רצונו והשיגו למענו טלית קטן. פנה אליו אחד מתלמידיו בבקשה, שהוא רוצה לעשות נחת רוח לצדיק ולהתקין לו את הטלית קטן, שיהא ראוי ללבשו.
נתן לו הצדיק את הטלית קטן, אך התלמיד טעה ונכשל: קיפל הלבוש פעמים, ולאחר שגזר יצאו שני בתי צואר. נפלו על אותו בחור פחד ובהלה: כמה יגיעות יגעו החסידים וכמה מאמצים התאמצו, עד שהשיגו את החפץ היקר הזה מארץ ישראל, שרבו השתוקק אליו כל כך, והנה השחיתו בטעותו! מה יעשה?
כששאל אותו הצדיק, אם התקין הטלית קטן בשבילו, גימגם באימה:
מה אומר ומה אדבר, אוי לי, אוי לי, רבי הקדוש, שגיתי ויצאו לי שני בתי צואר!
ובדברו עמד תחתיו רועד כולו, מי יודע איך יוכיחו הרבי בכעסו.
מה אתה מפחד? – הרגיעו הצדיק – באמת דרושים בלבוש זה שני בתי צואר: אחד כמקובל, והשני לנסות את מרדכי אם לא יכעס. הלא אמרו חז"ל: “כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה”!
המנורה של מעלה 🔗
בנו של הרבי מנישחיז, הרב יצחק, היה דורש בשם אביו את הפסוק לגבי מנורת הזהב: “ועשית מנורת זהב טהור מקשה תיעשה” (“תרומה”). פסוק זה בא ללמדנו, שחייב אדם להיות זהב טהור – שמעותיו יהיו נקיות ושכל עסקיו ומעשיו טהורים יהיו. איש כזה הוא בבחינת מנורה בעולם העליון.