פתיחה לפואימה    🔗

בְּמִכְלָאוֹת חֻלִּין הַקְּמוּרוֹת מוּעָקָה

עוֹד רֶטֶט לַנֶּפֶשׁ מְרוּטַת הַגָּף.

כָּאֶשֶׁד בָּאֹפֶל בִּי רָנָה זְעָקָה,

מַבְקִיעַ קַו זֹהַר מֵעֵבֶר לַסָּף.

לֹא נִמְחוּ שָׁמַיִם, לֹא כָּבוּ כּוֹכָבִים,

זֶה הוּגַף הַצֹּהַר וְנֶאֱטַם בִּפְנִים.

פְּרֹץ כָּתְלֵי כִּלְאֶךָ לְמַשַּׁב מֶרְחָבִים –

וְנִגְלוּ עַל רֹאשְׁךָ אָז שְׁמֵי אֱלֹהִים.

עוֹד מֶרְחָב בָּאָרֶץ לְאַרְבַּע הָרוּחוֹת,

וּדְרָכִים עוֹד שׁוֹטְפוֹת לַאֲשֶׁר לֹא כָאן.

עוֹד זְרוֹעוֹת מֶרְחַקִּים לְחַבְּקְךָ פְּתוּחוֹת

וְרוּחַ לַשָּׂדוֹת הֲמִיתְךָ יְתַן.

בְּמַעֲבֵי חֳרָשִׁים, בְּנַחֲלֵי עֲרָבָה

חֲרֹז עִקְּבוֹתֶיךָ, רַק סֹב וַהֲלֹךְ

כָּאֵד בְּזִיו בֹּקֶר עַד תֵּרוֹם מַחְשָׁבָה,

וְאֵלֶם הִגָּיוֹן – כַּשֶּׁלֶג לַזֹּךְ.