בְּעוֹלָם רֵיק בִּכְבוֹת דִּמְדּוּמִים,

עִם הַצְּלָלִים הָעֲמוּמִים

תּוֹעֶה אִישׁ בַּלֵּב הַכְּרָךְ,

מְשָׂרֵךְ דַּרְכּוֹ כָּךְ.

לַמִּרְצֶפֶת צְעָדִים שָׂחִים:

הַיְנוּ הַךְ לִי כָּל הַדְּרָכִים,

מֵאֲשֶׁר יָצְאוּ שָׁם יָשׁוּבוּ…

הֶגֶה רֶגֶל מֶה עָצוּב הוּא.

קָרָה דְלוּחָה שְׁחָקִים נוֹטְפִים.

סְמוּרֵי כְּפוֹר זַלְזַלִּים עוֹטְפִים.

הָיְתָה פַּעַם שֶׁמֶשׁ יָפָה –

וְקָפְאָה.

רַק אַדֶּרֶת מְסֻרְבֶּלֶת

עוֹד עַל שְׁתַּיִם מִתְנַהֶלֶת.

פַּעַם הָיָה, חָלַם אָדָם –

וְנָדָם.

פריז 1929